פסקי הרא"ש על מועד קטן ג:צד

תניא באבל רבתי פ"א המחותך והמסורס והנפלים ובן שמנה חי ובן תשעה מת אין מתעסקין עמו לכל דבר שם פ"ב והמאבד עצמו לדעת אין מתעסקין בו ואין קורעין ולא מספידין ולא חולצין עליו אבל עומדין עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים מפני שהוא כבוד לחיים וכל שהוא כבוד לחיים רבים מתעסקין בו ואיזהו המאבד עצמו לדעת שם פ"ב לא שעלה לראש הגג ונפל ומת אלא אומר הריני עולה לראש הגג ואפיל עצמי ואמות וראו אותו שעלה לראש הגג ונפל ומת זהו חזקת שאיבד עצמו לדעת אבל אם ראו אותו חנוק ותלוי באילן הרוג ומושלך ע"ג סייף זהו בחזקת שאיבד עצמו שלא לדעת ואין מונעין ממנו כל דבר ומעשה בבנו של גורגנוס בלוד שביטל מבית הספר ואירע לו אביו באזנו פירוש הפחידו לשלם לו המאורע שאירע לו באזנו כדרך שמכין התינוקות ומושכין אותן באזניהם ואמר ר' טרפון אין מונעין ממנו כל דבר מפני שהיה תינוק וכשלא לדעת דגדול דמי וכמו מעשה לסתור דמי וצריך להגיה הברייתא ואם היה קטן אין מונעין ממנו כלום ומעשה בבנו של גורגנוס וכו' וכן מצאנו בגדול שאבד עצמו לדעת מחמת שמפקירין אותו כגון שאול מלך ישראל שאבד את עצמו לדעת אלא שהיה איבוד מותר לו כדאיתא בבראשית רבה ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש מיד נפשותיכם אדרוש את דמכם יכול אפילו נרדף כשאול תלמוד לומר אך לפיכך לא היה בכלל מאבד עצמו לדעת ונענשו עליו במה שלא הספידוהו כדאיתא ביבמות דף עח: ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים על שאול שלא נספד כהלכה וכתב הרמב"ן ז"ל הרוגי בית דין אין מתעסקין עמהן לכל דבר אחיהן וקרוביהן באין ושואלין בשלום הדיינין ובשלום העדים כלומר שאין בלבנו עליכם שדין אמת דנתם ולא היו מתאבלין אלא אוננין שאין אנינות אלא בלב ולא היו מברין עליהם שנאמר לא תאכלו על הדם וכל הפורשים מדרכי צבור אין מתעסקין עמהן לכל דבר אחיהם וקרוביהם לובשין לבנים ומתעטפין לבנים ואוכלים ושותין ושמחים שנאבד שונאו של מקום ועליהם הכתוב אומר הלא משנאיך ה' אשנא וגו'. כתב ה"ר יצחק בן גיאות ז"ל מכאן אתה שומע שאבלים וקרובי המת היו נוהגין ללבוש שחורים וחתנים וכיוצא בהן מדות פ"ה לובשין לבנים ומתעטפין לבנים וביומא דף לט: תניא אותה שנה שמת שמעון הצדיק אמר להם בשנה זו הוא מת אמרו לו מנין אתה יודע אמר להם בכל יום הכפורים הזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים נכנס עמי ויצא עמי היום נזדמן לי לבוש שחורים ועטוף שחורים נכנס עמי ולא יצא עמי אחר הרגל חלה שבעת ימים ומת וכן שבת קיד.אמר ר' ינאי לבניו לא תקברוני לא בכלים לבנים ולא בכלים שחורים לבנים שמא לא אזכה ואהיה כחתן בין האבלים שחורים שמא אזכה ואהיה כאבל בין החתנים וכן מצינו באגדה שאמר לו משה ליהושע יהושע לבוש עלי שחורים והתכסה עלי שחורים והזהר בכבוד עלובה הזה ובכל מקום ומקום יש לעשות כפי מנהגו ע"כ: שמחות פ"ב הלכה יא הרוגי מלכות אין מונעין מהן כל דבר מאימתי מונין להם משנתייאשו מלשאול אבל לא מלגנוב. כיוצא בו מי שנפל לים מי שטבע בנהר מי שאכלתו חיה אין מונעין ממנו כל דבר מאימתי מתחילין למנות משנתייאשו לבקשו מצאוהו אברים אין מונין לו עד שימצא ראשו ורובו ורבי יהודה אומר השדרה והגולגולת הן הרוב: