פסקי הרא"ש על מועד קטן ג:לח

אבל שלשה ימים הראשונים אסור בשאילת שלום ואם לא ידעו ושאלו בשלומ' מודע להו שהוא אבל ולא מהדר להו שלומא משלשה ועד שבעה אי לא ידעו ושאילו בשלומיה מהדר להו שלומא ולא צריך לאודעינהו מז' ועד ל' הוא שואל בשלום אחרים שאחרים שרויים בשלום אבל אחרים אין שואלין בשלומו אלא אחר שלשים וה"מ בשאר קרובים אבל על אביו ועל אמו אין שואלין בשלומו אלא אחר י"ב חודש. ירושלמי בפרק היה קורא ובפירקין הלכה ה מקום שנהגו לשאול בשלום אבלים בשבת שואלים ובדרום נהגו להיות שואלים רבי אושעיא רבה אזל לחד אתרא וחמא תמן אבליא בשבתא ושאיל בהון אמר איני יודע מנהג מקומכם אלא שלום עליכם כמנהג מקומינו. תניא המוצא חבירו אבל תוך שלשים יום מדבר עמו תנחומין ואינו שואל בשלומו לאחר ל' יום שואל בשלומו ואינו מדבר עמו תנחומין אבל מדבר עמו מן הצד. מתה אשתו ונשא אחרת אינו רשאי ליכנס לביתו ואינו מדבר עמו תנחומין. מצאו בשוק אומר בשפה רפה וכובד ראש ועל אביו ועל אמו מדבר עמו תנחומין כל י"ב חודש לאחר י"ב חודש אינו מדבר עמו תנחומין אבל מדבר הוא עמו מן הצד אמר רבי המוצא אבל לאחר י"ב חודש ומדבר עמו תנחומין למה הוא דומה לאדם שנשברה רגלו וחיתה ומצאו רופא בשוק ואמר כלך אצלי שאני שוברה וארפאנה כדי שתדע שסממנין שלי יפין הן: תנו רבנן שלשה ימים הראשונים בא ממקום קרוב מונה עמהם ממקום רחוק מונה לעצמו מכאן ואילך אפילו בא ממקום קרוב מונה לעצמו רבי שמעון אומר אפילו בא ביום השביעי ממקום קרוב מונה עמהם. פירשו הגאונים כמה מקום קרוב עשרה פרסי סוגיא דחד יומא. כיון דאי שמע הוי מטי הכא בחד יומא כמאן דאיתיה בהדיא דמי. כתב הראב"ד האי שיעורא דפרשי רבוותא בהכי סמכי לה כיון דאי שכיב שיכבא סמוך לערב ונסתם הגולל עם חשיכה ולמחר שדר ליה שליחא ומודעי ליה ומטי שליחא התם סמוך למנחה וליומא אחרינא אתי לגבייהו נמצא משיג אותם תוך שלשה שעדיין הוא תוקפו של אבל אבל אי מרחיק טפי ואפשר דלא משיג להו תוך שלשה ימים ואם בא ממקום רחוק יותר מכאן ואפילו בא בשלשה ימים מונה לעצמו ומיום שלישי ואילך אפילו בא ממקום קרוב מונה לעצמו דבעינן שישיג אותם תוך שלשה ושיהא במקום הראוי להשיגם אם יצטרכו לשלוח לו שליח ורבי שמעון בעי שישיג ממקום שראוי להשיגם תוך שלשה והשגה ממש לא בעי ע"כ ויש לומר דמה שכתב החכם דמשדרי ליה שליחא ומטי שליח התם סמוך למנחה דסימנא בעלמא לתת טעם למה שפירש מקום קרוב סוגיא דחד יומא אבל צריך להיות שלא ידע שמת המת עד בואו אל אחיו דאם נודע לו ביום השני והתחיל להתאבל לא מיסתבר כלל שיקצר אבילתו בשביל שבא אל אחיו אבל בשלא התחיל כלל ובא אל אחיו מחשבינן ליה כאלו התחיל להתאבל עמהם. אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן והוא שיש גדול הבית בבית אז הבא ממקום אחר נטפל עמהם אבל אם אין גדול הבית בבית שהלך משם אינו נטפל לשאר אחיו. איבעיא להו הלך גדול הבית לבית הקברות לעשות צרכי המת לעשות מצבה או צורך בנין הקבר ובא אחד מן האחין תוך שלשה מהו מי אמרינן כיון שלא הלך משם לצרכו אלא לצורך המת כמי שישנו בבית דמי או לא. תא שמע דאמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן אע"פ שהלך גדול הבית לקברות מונה עמהם והתניא מונה לעצמו לא קשיא הא דאתא בגו תלתא והא דלא אתא בגו תלתא ומסקינן דר' יוחנן פסיק כרבי שמעון דאפילו בא ביום השביעי ממקום קרוב בעוד המנחמין אצל גדול הבית מונה עמהם והא דמפליג לר' יוחנן הכא בין תוך שלשה ובין לאחר שלשה היינו היכא דהלך גדול הבית לבית הקברות כך נראה לי לפרש שיטה זו וראיתי בה כמה דעות והנם כתובים בהלכות מהר"מ ולא ישרו בעיני: