פסקי הרא"ש על מועד קטן א:יג

לא יעורר על מתו וכו' מאי שלשים יום דאמר רב כהנא ואמרי לה א"ר יהודה אמר רב מעשה באדם אחד שכינס מעות לעלות לרגל ובא ספדן אחד ועמד על ביתו נטלתן אשתו ונתנתן לו ונמנע אותו האיש מלעלות לרגל באותו שעה אמרו לא יעורר אדם על מתו ולא יספידנו קודם לרגל שלשים יום ושמואל אמר לפי שאין המת משתכח מן הלב עד לאחר שלשים יום מאי בינייהו איכא בינייהו דעבד בחנם וכתב ה"ר יצחק גיאות ז"ל וכיון דטעמא משום עליית הרגל שרי והקשה הרמב"ן ז"ל א"כ לימא איכא בינייהו בזמן הזה אלא אף בזמן הזה אסור אי משום דכל שבמנין צריך מנין אחר להתירו אי משום דלאו דוקא משום עליית רגל אלא נמי משום שמחת רגל שאדם מקמץ מעות לצורך המועד ואתו לבטולי משמחת הרגל והראב"ד ז"ל כתב וקי"ל כשמואל דגרס בירושלמי הלכה ה לא יעורר על מתו איזהו העירור מזכירו בין המתים לא יספידנו איזה הספד שהוא עושה לו קודם לרגל ל' יום זה העושה לו הספד בפני עצמו הדא דתימא בישן אבל בחדש מותר איזהו חדש תוך שלשים יום ישן אחר שלשים יום כלומר אם מת לו מת בתוך שלשים יום אפילו ערב הרגל מותר לסופדו כדרכו מפני שהמרירות כבד הוא בלבו על מיתת המת ואין בו תוספת מפני ההספד מזה נראה דמפני צער המועד הוא כשמואל והרמב"ן ז"ל כתב כיון דקי"ל דהלכתא כרב באסורי אין לשנות כלזה מפני שיטת הירושלמי אי אתיא כוותיה דשמואל ול"נ כיון דבחד לישנא אמרה רב כהנא נסמוך על הירושלמי דהאי לישנא עיקר ואין אנו צריכין לסתור הכלל שלנו:

מתני' אין חופרין כוכין וחפירות וקברות במועד אבל מחנכין את הכוכין ועושין נברכת במועד וארון עם המת בחצר רבי יהודה אוסר אא"כ יש עמו נסרים אין חופרין כוכין פירוש להקבר בהן לאחר המועד וכן פירש"י שהיה דרכן לחפור כוכין להיות מזומנים לצורך מתים שימותו דטרחא יתירא הוא והא דאמרינן בעלמא ביצה דף ו. דאפילו ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל ה"מ לטלטול או שאר דברים שאין בו טורח כגון לכבסו או לגזוז שערו אבל חפירה לא ודבריו תמוהין שהרי פירש תחלה אין חופרין כוכין וקברות שיהיו מזומנין לצורך מתים שימותו ומה שייך להביא על זה מת ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל דהיינו לקוברו בו ביום ועוד מה שכתב אבל חפירה לא משמע שאין לחפור קבר ביו"ט שני והא ליתא דיו"ט שני לגבי מת כחול שויוה רבנן ואפילו למיגד ליה גלימא ולמיגז ליה אסא וכ"ש לחפור לו קבר ונ"ל ליישב דבריו שהיה קשה לו מ"ש מיו"ט שני שאם מת ביו"ט שני סמוך לערב שאין שהות לקוברו ביום ואפילו הכי יתעסקו בו ישראל ביום לצורך קבורת חול וכן בחול המועד היה ראוי שיהא מותר לחפור קברים לצורך קבורת חול ותירץ דבכי האי גוונא לא התירו אלא טלטול ודברים שאין בהן טורח אבל חפירה דכיון דאין שהות ביום לקוברו גם לא יעשה הקבר ביום וגם אסור למיגד ליה גלימא ולמיגז ליה אסא ביום וכן במועד נמי אין לחפור קברים לצורך חול ומדבריו למדנו אם מת ביו"ט שני ואין רוצין לקברו בו ביום שאין עושין שום דבר איסור מלאכה בהן ביום ויראה דאפילו ע"י נכרי אסור. ותמה הראב"ד ז"ל אם לצורך אחר המועד הוא למה מחנכין אותו במועד שהרי אמרו מרחיב ומאריך בו במועד ופירש הראב"ד ז"ל דלקבור בו במועד איירי ואפ"ה אין חופרין אותו לכתחלה במועד מ"ט משום דאפשר ליה בנברכת והוא הבקיע שהוא כעין קברות שלנו ירושלמי הלכה ו עושין נברכת במועד זה הבקיע וכל שהוא תושב נקרא בקיע כי זה הבקיע אין עושין אותו קבר לעולם אלא לשעה כמו גר ותושב והיינו מהמורות דאמרן לעיל סימן י וזה שמת במועד נותנין אותו לתוכו עד אחר המועד שחופרין לו כוך או בונין לו קבר לפי כבודו ולא מסתבר כלל כפירושו כי גנאי גדול הוא למת לפנותו מקבר לקבר קודם שנתעכל הבשר וראוי הוא להתיר צורך קבורה יותר מהיתר דבר האבד ומה שתמה על החינוך תירץ הרמב"ן ז"ל לפי שהכוכין והקברות צרכי רבים הן רבים שתו רבים ישתו ובצרכי רבים כתבתי למעלה סימן ו דאין עושין אותן בתחלה במועד כשאין צריכין להם במועד כמו אין חופרין בורות שיחין ומערות של רבים במועד כשאין צריכין להם במועד אבל חוטטין אותן אע"פ שאין צריכין להן עד לאחר המועד והחינוך דמיא לחטיטת בורות:

גמ' אבל מחנכין את הכוכין כיצד מחנכין א"ר יהודה שאם היה ארוך מקצרו במתניתא תנא מאריך בו ומרחיב בו: