פסקי הראש על מנחות, הלכות ספר תורה ב

שנינו במסכת סופרים (רפ"ק) אין כותבים ספרים לא על עורות בהמה טמאה ולא על עורות חיה טמאה ולא תופרים בגידן ולא כורכין בשערן. הלמ"מ שכותבין על עור בהמה טהורה ועל עור חיה טהורה ותופרין וכורכין בשערן והלמ"מ שמסרגלין בקנה וכותבין בדיו על העור. וסמך לו מן המקרא ואני כותב על הספר ובדיו. וכיוצא בזה מביא ברייתא בפרק שמנה שרצים אלא שלא הוזכר בברייתא אלא תפילין ומפרש טעמא התם משום דכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך והאי טעמא נמי שייך בס"ת דאין לכתוב תורת ה' אלא על דבר המותר בפיך אבל על עור נבילות וטריפות כותבין שהוא מן המותר בפיך וכותבין ספר תורה ותפילין ומזוזות על עור של עוף טהור. כדאיתא בפרק שמנה שרצים (שם) אמר רב הונא כותבין תפילין על עור של עוף טהור. ועל עור של דג טהור מיבעיא התם ולא איפשטא. משום דלא ידעינן אי פסק זוהמא מיניה או לא: