פסקי הראש על מנחות, הלכות ערלה ט

תנן בפ"ק דר"ה בא' בתשרי ר"ה לשנים לשמיטין וליובלות ולנטיעה ולירקות. ואמרו עלה בגמ' לנטיעה מנין דכתיב שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל וכתיב ובשנה הרביעית יהיה (לכם) כל פריו קדש וגו' וכתיב ובשנה החמישית תאכלו (כל) את פריו) וגמר שנה שנה מתשרי דכתיב מראשית השנה ועד אחרית שנה ת"ר א' הנוטע וא' המבריך וא' המרכיב ערב שביעית ל' יום לפני ר"ה עלתה לו שנה ומותר לקיימו בשביעית פחות משלשים יום לפני ר"ה לא עלתה לו שנה ואסור לקיימו בשביעית. ופירות נטיעה זו אסורים עד ט"ו בשבט אם לערלה ערלה ואם לרבעי רבעי ופרש"י ופירות נטיעה זו שאמרנו עלתה לו שנה אם חנטו בה פירות לאחר ר"ה של שנה שלישית מיד עדיין אסורין משום ערלה עולמית. שאע"פ שר"ה תשרי לנטיעה. ט"ו בשבט ר"ה לאילן וזו כבר נעשית אילן לפיכך אין שנתו מתחדשת לצאת מידי ערלה עד ט"ו בשבט. אבל משם ואילך. אם יחנטו בה פירות תורת רבעי עלייהו ויאכלו בירושלים. ובט"ו בשבט לשנה הבאה יצאו מידי רבעי פירות החונטין בה מכאן ואילך. לכך הועילו שלשים יום שלפני ר"ה שממהר התירה מט"ו בשבט ועד ר"ה עכ"ל. משמע קצת מתוך לשונו דדוקא נטיעה זו שעלו לה שלשים יום לשנה החמירו עליה שתמשך שנתה עד ט"ו בשבט אבל אם נטעו פחות משלשים יום לפני ר"ה הואיל ומונין לה שלש שנים מיום ליום אין דין לאוסרה עד חמשה עשר בשבט. ולשון ופירות נטיעה זו משמע קצת לומר כן. ועוד מדקאמר ובשנה הרביעית פעמים שברביעית עדיין אסורה משום ערלה משמע שאין לעולם כן אלא דוקא באותה נטיעה שעלתה לה ל' יום לשנה. וה"ר זרחיה ז"ל פירש דאין חילוק ולא משום חומרא דמחמרי עלה לפי שאין השנים שלימות. אלא קא דריש לה בפרק קמא דכתיב ובשנה הרביעית ובשנה החמישית פעמים שברביעית עדיין אסור משום ערלה ופעמים שבחמישית עדיין אסור משום רבעי. (ס"א והא דקאמר ופירות נטיעה זו כלומר שהנטיעה שגורמת לה לאיסור ערלה היא מושכתה משנה זו לשנה זו עד ט"ו בשבט וכן לרבעי ותו ל"מ) והא דקאמר ופירות נטיעה זו משום דיש חילוק בין נטיעה לאילן אמר נטיעה זו כלומר אע"ג דתשרי ר"ה לנטיעה לכל אילן מונין לו מט"ו בשבט והא דקאמר פעמים משום דהרבה פעמים אינו נהנה עד אחר ט"ו בשבט. ובירושלמי איכא פלוגתא בהני שני פירושים. דגרסינן בירושלמי דראש השנה (פרק א' הלכה ב') אמר רבי אבא בר ממל קמיה דרבי זעירא נראין הדברים כשנטעו שלשים יום לפני ראש השנה אבל כשנטעו פחות משלשים יום לפני ראש השנה אית חמי שנה שלימה לא עלתה לו ותימא הכי. אמר ליה אין. אמר ליה כיני אפילו אם נטען פחות שלשים יום לפני ראש השנה יהא אסור מאי כדון אמר רבי מני מכיון שעומד בתוך שנתו של אילן הוא משלים שנתו. גרסינן בפ"ק דראש השנה תניא אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית שלשים יום לפני ראש השנה. ואם נטע והבריך והרכיב יעקר דברי ר' אליעזר. ר' יהודה אומר כל הרכבה שאינה קולטת בשלשה ימים שוב אינה קולטת. ר' יוסי ורבי שמעון אומרים שני שבתות. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לדברי האומר שלשים צריך שלשים ושלשים. ולדברי האומר שני שבתות צריך ב' שבתות ושלשים. ולדברי האומר שלשה צריך שלשה ושלשים. ולפי פירוש ר"ת ז"ל דמילתא דרב נחמן לא קאי אשביעית כלל דלשביעית לא בעינן שיהא נקלט קודם תוספת שביעית אלא רק שלא יהא נקלט בשביעית עצמה. דתנן בפרק ב' דשביעית האורז והדוחן והפרגין והשומשמין שהשרישו לפני ר"ה מתעשרים לשעבר ומותרים בשביעית אלמא אינם אסורים מה שנשרשים בתוספת שביעית. אלא לענין ערלה קאמר לדברי האומר שלשים לקליטה צריך לגבי ערלה שלשים ושלשים כדי שיהא נקלט שלשים יום לפני ר"ה: ולענין קליטה קי"ל כרבי יוסי ור"ש דאמרי שני שבתות דאמר בסוף הערל אמרי בי רב משמיה דרב הלכה כרבי יוסי באנדרוגינוס ובהרכבה ושמואל קאמר התם דהלכה כרבי יהודה דאמר שלשה ימים וקיימא לן כרב באיסורי הילכך אם נטע בט"ו באב עלתה לו שנה ויראה דהאידנא אין חנטה בשום אילן קודם ט"ו בשבט ולכך אין נזהרים בערלה אלא שלש שנים. ויש ה"ג שכתוב בהן ופירות שנת הרביעית דפריק להו אסורים עד דנפקא שתא ועיילא חמישית. ושבוש הוא דבהכי לא איירי בפרק קמא דר"ה אלא אותם שחנט. ברביעית קודם ט"ו בשבט אסורים לעולם והחונטים אחר ט"ו בשבט מותרים לאחר פדיה מיד והאידנא אין נוהג אלא כרם רבעי. דקיימא לן הלכה כדברי המיקל בחוצה לארץ. ולאחר שנלקט כל הכרם מחלל כל הענבים על פרוטה אחת ומברך אקב"ו על פדיון כרם רבעי ושוחק הפרוטה ומפזרו לרוח או זורה לנהר :