פסקי הראש על מנחות, הלכות ערלה ה

מתני' אילן שנעקר ובו בריכה שהיא חיה ממנו חזרה הזקינה להיות כבריכה:

גמ' מנהג עובדי אדמה שחופרים גומא ולוקחין יחור אחד מן האילן וטומנים אותו באותה גומא ויוצא ראש היחור מצד אחר ונעשה שם אילן ואין דין ערלה נוהג בו בעודו מחובר לאילן ויוצק ממנו אע"פ שגם הוא יונק מן הקרקע ואם נעקר אילן הזקן מן הקרקע ונמצא שכל חיותו ויניקתו עתה מן היחור שהבריך ממנו ועד עתה לא היה דין ערלה בבריכה כי היתה טפילה לאילן. ועתה שנעקר האילן חוזר האילן להיות טפל לבריכה והיה הבריכה לאילן עתה ומונים להם ג' שנים משעה שנעקר:

מתני' הבריכה שנה אחר שנה ונפסקה מונה משעת שנפסקה:

גמ' לאחר שגדל האילן שיוצא מן ההברכה ראשונה הבריך ממנו יחור אחד בארץ וכן עשה כמה פעמים זה אחר זה ובכלן אין דין ערלה נוהגת בעוד שהבריכה ראשונה מחוברת לאילן. דלא תימא דוקא ההברכה ראשונה יונקת מן האילן הזקן אבל מכאן ואילך כל אחת יונקת מן הקרקע שתחתיה דאין יניקת האילן מתפשטת כל כך למרחוק קמ"ל דכולן עיקר יניקתן מן האילן הילכך מונין לכולן שני ערלה משעה שנפסקה הראשונה מן האילן: מתני' בריכה שנפסקה והיא מליאה פירות אם הוסיף מאתים אסור: גמ' פי' אם נתוסף הפרי עד שאין בפרי הראשון שהוא מותר מאתים חלקים על התוספת אסור דביטול ערלה הוא באחד ומאתים. הילכך יתלוש אותה מיד ויהיו מותרים בירו' מפרש היאך יש לשער ולעמוד עליו ולידע אם הוסיף על ההיא משנה בפרק חמישי דכלאים הרואה ירק בכרם ואומר כשאגיע שם אלקטנו מותר כשאחזור אלקטנו אם הוסיף מאתים אסור. וגרסינן עלה בירו' דבי רבי ינאי משערים בהדין ירבוזא. כיצד הוא בודק. רב ביבי בשם רבי חנינא לוקט אחד ומניח אחד מה שזה פוחת זה מוסיף. פי' רבי' שמשון לוקח ירק אחד ומשער אותו שהוא כמו ירק אחר מאותו מין הנשאר במחובר לא פחות ולא יותר אלא כמוהו. ושוהה כפי הזמן שנשתהה אותו ירק בכרם לאחר שאמר לכשאגיע אלקטנו עד שעת לקיטתו אם הוסיף אותו המחובר אחד ממאתים על אותו שנלקט בידוע שהוסיף הנלקט א' ממאתי' ולישנא דזה פוחת וזה מוסיף אין מתיישב דהוה ליה למימר מה שזה פוחת בו הוסיף זה והרמב"ם ז"ל פירש כיצד משערים אם הוסיף מאתים רואים אם נחתך ירק או תבואה מן הארץ בכמה זמן יבש עד שלא נשאר בו לחה וכשיעור שהייתו לייבש נשתהה לצמוח. כיצד הרי ששהה ליבש עד שלא נשארה בו לחה משנעקר מאה שעות הוו יודע שגדל כל הפרי בק' שעות. וא"כ נשתהה הירק בכרם חצי שעה אחרי שראוהו בידוע שהוסיף מאתים. וכן אילן זקן שנעקר ובו פירות וחזר ושתלו כך הוא דינו שאם מוסיף מאתים אסור אבל אם הרכיב ענף מלא פירות של ערלה בתוך אילן זקן הפירות של הענף אסורים לעולם אפילו גדלו הרבה שאין גדולי היתר מעלין את האיסור. ורבינו יצחק (הכהן) הזקן ז"ל כתב כיון דק"ל דערלה נוהגת בשל עובד כוכבים כדתנן בפ"ק דערלה צריך לדקדק היאך אנו מותרין לשתות יין לפי שרגילין בכל שנה להבריך הגפנים בארץ ואחר שהשריש חותכין אותו ונעשה שני גפנים ומונין לשני משעה שנפסקה כדתנן (שם) מונין משעה שנפסק. ועוד תניא בפ"ק דר"ה אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב ל' יום לפני ר"ה עלתה לו שנה. ולענין ערלה מיתניא. והא דתניא בת"כ ונטעתם פרט למבריך מכאן אתה אומר ספוקי גפנים וספוקי ספוקי אע"פ שהבריכם בארץ מותר. ההיא מיירי קודם שהפסיקן מן הגפן כדתנן ספוק גפנים ספוק אחר ספוק אף על פי שהבריכם בארץ מותר. והתיר ר"י ז"ל לשתות יין מגפני העובדי כוכבים משום דאמר בפ"ק דקידושין דספק ערלה מותר אבל בכרמים של ישראל בזו הארץ שישראל עובדין אותן ומבריכים בכל שנה והוא ידוע בכל שנה לא מצאתי היתר. ואני רואה שפשט ההיתר בכל אלו הארצות ואין משגיח בדבר. ותרתי אני בלבי אם אוכל למצוא שום היתר להציל רבים ממכשול. ומצאתי און לי בגמ' דסוטה פרק משוח מלחמה גבי אלו חוזרין ממערכי המלחמה דקתני התם ולא חיללו פרט למבריך ומרכיב והא אנן תנן אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב. ומשני רבי יוחנן הא מני ראב"י היא ולאו אמר ראב"י כרם כמשמעו ה"נ נטע כמשמעו נטע אין מבריך ומרכיב לא וא"כ לראב"י לענין ערלה נמי לא הוי מבריך (צ"ל ומרכיב וכ"ה בס"י) ומרביע בכלל ונטעתם דכתיב גבי ערלה ואין דין ערלה נוהג בהברכה והרכבה. ואע"ג דלית הלכה כראב"י לענין חוזרין ממערכי המלחמה אלא כסתמא דמתני' דקתני אחד המבריך ואחד המרכיב. מ"מ לעניין ערלה עבדינן כוותיה. כי פסק ר"י (ריש כיצד מברכין) דאין דין נטע רבעי נוהג בחו"ל כמאן דתני כרם רבעי. דקי"ל כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל. וא"כ לענין ערלה נמי בחו"ל נאמר ונטעתם נטיעה אין מבריך ומרכיב לא כראב"י: