פסקי הראש על מנחות, הלכות מזוזה יז

(ב"מ דף קב.) ת"ר המשכיר בית לחבירו על השוכר לעשות לו מזוזה וכשהוא יוצא לא יטלנה בידו ויצא ובעובד כוכבים נוטלה בידו ויצא ומעשה באחד שנטלה בידו ויצא וקבר אשתו ושני בניו. מעשה לסתור. אמר רב ששת ארישא (שם דף קא.) בעו מיניה מרב ששת מזוזה על מי. מזוזה האמר רב חובת הדר היא. אלא מקום מזוזה על מי א"ל רב ששת תניתוה כל דבר שאין מעשה אומן השוכר עושהו. והאי נמי לא מעשה אומן הוא דהא אפשר בגובתא דקניא: ת"ר טלית שאולה כל ל' יום פטור מן הציצית והשוכר בית בחו"ל והדר בפונדקי בארץ ישראל פטור מן המזוזה ל' יום אבל השוכר בית בא"י חייב במזוזה לאלתר משום ישוב א"י. ואם יש כמה חדרים ועליות זו לפנים מזו כולם חייבים במזוזה: