פסקי הרא"ש על מגילה ב:א

הקורא את המגילה למפרע לא יצא קראה על פה קראה תרגום בכל לשון לא יצא אבל קורין אותה ללועזות בלעז והלועז ששמע אשורית יצא:

גמ' תנא וכן בהלל וכן בקריאת שמע וכן בתפלה אם אמרה למפרע לא יצא תפלה מנא לן דתניא שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני ר"ג על הסדר ביבנה אמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא ואמרי לה במתניתא תנא מאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים תקנו שמונה עשרה ברכות על הסדר. מגילה מנא לן דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור מה עשייה למפרע לא אף זכירה למפרע לא. הלל מנא לן אמר רבא דכתיב ממזרח שמש עד מבואו מהלל שם וגו' כשם שאי אפשר לו לשמש לזרוח למפרע ממערב למזרח כך אין קורין את הלל למפרע. קריאת שמע מנא לן אמר קרא והיו שלא יקרא למפרע: אבל קורין אותה ללועזות בלעז והוא שכתובה בלעז תנא גפטית לגפטים עלמית לעלמים עברית לעברים ויונית ליונים והרב אלפסי ז"ל לא הביא הא דרב ושמואל לעז יוני לכל כשר אע"ג דליכא מאן דפליג עלייהו ואפשר דסבירא ליה דלאו אליבא דנפשייהו קאמרי אלא אליבא דרשב"ג ולית הלכתא כרשב"ג: והלועז ששמע אשורית יצא אע"ג דלא ידע מאי קאמר. ואפילו הכי נפיק ידי חובתו מידי דהוו אנשים ועמי הארץ דלא ידעי מאי קאמרי ואפי' הכי נפקי ידי חובתייהו דהא איכא מצות קריאה ופרסומי ניסא:

מתני' קראה סירוגין ומתנמנם יצא היה כותבה דורשה ומגיהה אם כוון לבו יצא ואם לאו לא יצא. ירושלמי (ה"ב) היה כותבה הדא אמרה שהוא מותר בעשיית מלאכה ודורשה אע"פ שאסור להפסיק במגילה כדאיתא בפ' שני דמגילה והכא כשמשמיע הדרשה לרבים או דורש בינו לבינו נמצא שמפסיק בקריאתה מ"מ יצא בדיעבד אי נמי כיון שאינו דורש אלא בענינו של מגילה אין זה חשוב הפסק והכי איתא בירושלמי (שם) ודורשה ובלבד שלא יפליגו דעתם לענינים אחרים ומגיהה ירושלמי (שם) תני אין מדקדקין בטעויותיה ר' יצחק בר אבא בר מחסיא ורב חננאל הוו יתבי קמי דרב חד אמר יהודים וחד אמר יהודיים ולא הדר חד מנהון: היתה כתובה בסם ובסיקרא ובקומוס ובקנקנתום ועל הדפתרא ועל הנייר לא יצא עד שתהא כתובה אשורית על הספר ובדיו:

גמ' מאי סירוגין פיסקי פיסקי כגון שקרא מעט ושהה מעט וחוזר וקורא מעט ושוהה מעט עד שקורא את כולה. תנו רבנן קראה סירוגין יצא סירוסין לא יצא ירושלמי (שם) סירוגין קטעין סירוסין קרי חד ופורי חד פירוש קורא אחד ומניח אחד כגון שקורא פסוק ומדלג פסוק אחר וקורא פסוק שלישי וחוזר וקורא פסוק שני שדלג הקורא כי האי גוונא לא יצא דהוה ליה כקורא למפרע רבי מונא אומר משום רבי יהודה אף בסירוגין אם שהה כדי לגמור כולה חוזר לראש ומסקנא דלית הלכתא כרבי מונא אלא אפי' שהה כדי לגמור כולה יצא וגם בתקיעות נמי אמר ר' יוחנן (ר"ה דף לד). שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא ותניא כוותיה ובפ' מי שמתו (סי' כג) הארכתי בפסק זה: ת"ר השמיט בה הסופר אותיות ופסוקים וקראן הקורא כמתורגמן המתרגם יצא פירוש המתרגם יוסיף דברים כדי לברר טעמו של פסוק ונמצא קורא אותן הדברים על פה ורמינן עלה הא דתניא היו בה אותיות מטושטשות או מקורעות אם רשומן ניכר כשירה ואם לאו פסולה ופרקינן לא קשיא הא בכולה הא במקצתה: תנו רבנן השמיט בה הקורא פסוק אחד לא יאמר אגמור את כולה ואח"כ אקרא אותו פסוק אלא קורא מאותו פסוק ואילך נכנס לבית הכנסת ומצא צבור שקראו חציה לא יאמר אקרא חציה עם הצבור ואחזור ואקרא חציה הראשון אלא קורא מתחלתה ועד סופה. ומתנמנם יצא היכי דמי מתנמנם אמר רב אשי נים ולא נים תיר ולא תיר כגון דקרו ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא וכי מדכרו ליה מדכר: