פסקי הרא"ש על קידושין ג:ז

האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי לאחר שאשתחרר לאחר שתשתחררי לאחר שימות בעליך לאחר שתמות אחותיך לאחר שיחלוץ ליך יבמיך אינה מקודשת האי תנא סבר אין קידושין תופסין ביבמה לשוק ולא קי"ל הכי יבמות דף צב: וכן האומר לחבירו אם ילדה אשתך נקבה מקודשת לי לא אמר כלום ומדקדק מינה בירושלמי ה"ה הא בת יום אחד מתקדשת בכסף:

מתני' האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאדבר עליך לשלטון ואעשה עמך כפועל דבר עליה לשלטון ועשה עמה כפועל מקודשת ואם לאו אינה מקודשת:

גמ' אמר ריש לקיש והוא שנתן לה שוה פרוטה אבל בשכר לא מ"ט משום דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף והוה ליה מלוה והמקדש במלוה אינה מקודשת הקשו בתוס' מאי קמ"ל דבכל הנהו תנאי לעיל (קידושין דף ס) פריך פשיטא ותירצו קמ"ל דמקודשת כיון שדבר עליה לשלטון ועשה עמה כפועל ואינה יכולה לומר לדברים הללו ולמלאכה זו לא הייתי חפיצה ובתוספתא פ"ג שנינו ע"מ שאדבר עליך לשלטון אם דבר עליה לשלטון כדרך המדברים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת במה שאדבר עליך לשלטון אם דבר עליה בש"פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת משמע שדברים ידועים הן מה שיש לו לדבר עליה כשאמר ע"מ:

מתני' ע"מ שירצה אבא רצה האב מקודשת לא רצה האב אינה מקודשת מת האב הרי זו מקודשת מת הבן מלמדין את האב שיאמר איני רוצה:

גמ' מאי ע"מ שירצה אילימא עד דאמר אין אימא מציעתא מת האב הרי זו מקודשת הא לא אמר אין אלא ע"מ שישתוק אימא סיפא מת הבן מלמדין את האב לומר שאינו רוצה אמאי והא אישתיק ומשמע ליה דאיירי בכל ענין אפילו אחר ששמע. אלא אמר לה ע"מ שלא ימחה אבא פי' סיפא איירי כשאמר ע"מ שלא ימחה אבא אבל אם אמר בסתם ע"מ שירצה אבא מפרשינן ליה ע"מ שישתוק אבא הלכך רצה האב ששתק בשעת שמיעה מקודשת ואם לא שתק אלא מיחה אינה מקודשת ואם אמר ע"מ שלא ימחה אבא מת האב עד שלא מיחה הרי זו מקודשת אבל כל ימיו אינן קידושין דכל ימיו יכול למחות אבל רישא לא מיתוקמא בעל מנת שלא ימחה דא"כ מאי רצה האב מקודשת והלא יכול למחות לעולם ואפילו אמר אין בשעה שישמע מכל מקום אם יחזור וימחה בטלו הקידושין דע"מ שלא ימחה קאמר והרי מיחה ואפי' את"ל דאחר שאמר אין שוב אינו יכול למחות מ"מ לא מצינו לפרושי רצה האב דאמר אין דדומיא דע"מ שירצה אבא דהיינו שלא ימחה יש לנו לפרש רצה האב שלא מיחה וזה אי אפשר דאפילו לא מיחה יכול עדיין למחות ואינה מקודשת ודאי ורב יוסף מפרש מתניתין דעל מנת שירצה אבא היינו על מנת שלא ימחה ואם קבע זמן למחאתו עבר הזמן ולא מיחה מקודשת ואם לא קבע זמן כל ימיו יכול למחות וי"א דהלכה כרב יוסף דמוקי מתניתין בחד טעמא אבל הרמב"ם ז"ל פ"ז מהל' אישות הל"א כתב כאוקימתא דר' ינאי וכן מסתבר דמתני' סתמא בלא קביעות זמן: