פסקי הרא"ש על קידושין א:נ

כי אתא רב דימי אמר פעם אחת היה לבוש סריקין של זהב וישב בין גדולי רומי ובאת אמו וקרעתו ממנו וטפחה בלו על ראשו ולא הכלימה תני אבימי בריה דר' אבהו יש מאכיל את אביו פסיוני וטורדו מן העולם יש מטחינו בריחים ומביאו לחיי העולם הבא ועוד שאלו את ר"א עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם כדי שיזרוק ארנקי בפניו לים ואינו מכלימו: ר"ט ה"ל אימא זקנה כל אימת דהות בעיא למיסק לפוריא גחין וסלקא עליה אתא וקא משתבח בבי מדרשא אמרו ליה עדיין לא הגעת לחצי כיבוד כלום זרקה ארנקי בפניך לים ולא הכלמתה ת"ר מכבדו בחייו מכבדו במותו בחייו כיצד הנשמע בדבר אביו למקום אל יאמר מהרוני בשביל עצמי פטרוני בשביל עצמי אלא כולהו בשביל אבא במותו כיצד אמר דבר שמועה מפיו לא יאמר כך אמר אבא אלא יאמר כך אמר אבא מרי הריני כפרת משכבו וה"מ בתוך י"ב חדש מכאן ואילך יאמר ז"ל לחיי העולם הבא תניא הרי שהיה אביו עובר על דברי תורה לא יאמר לו אבא עברת על דברי תורה אלא אומר לו מקרא כתוב בתורה כך הוא ת"ר איזהו מורא ואיזהו כיבוד מורא לא עומד במקומו ולא יושב במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריעו כיבוד מאכיל ומשקה מלביש ומכסה מכניס ומוציא אבעיא להו משל מי רב יהודה אמר משל בן רב הושעיא אומר משל אב אורו ליה רבנן לר' ירמיה כמ"ד משל אב וכן הילכתא וכן פסק בשאלתות דרב אחאי בפרשת וישמע והיכא דרויחא הבן והאב לית ליה כייפינן ליה לבן ושקלינן מיניה בתורת צדקה ויהבינן לאבוה כי הא דרב פפא אכפייה לרב נתן בר אמי ואפיק מיניה ארבע מאות זוזי לצדקה כתובות דף מט. וכן שדרו ממתיבתא וכן הביא רבינו חננאל ז"ל ראיה מן הירושלמי הלכה ז' ובפ' א' דפיאה ה"א מעובדא דרבי יונתן שכפה את הבן לזון את האב וקאמר התם הלואי ברירא לן כל שמעתתא כהדין שכופין את הבן לזון את האב ואין כ"כ ראיה משם דהתם בכותב נכסיו לבניו איירי ואהכי מייתי לה בפרק נערה שנתפתתה ועוד הביא ראיה מההיא דתניא בירושל' שם דתני ר' שמעון בן יוחאי מצינו שהקפיד הקב"ה על כבוד אב ואם יותר מכבודו בכבודו הוא אומר כבד את ה' מהונך אם יש לך ממון חייב ואם לאו פטור בכיבוד אב ואם כבד את אביך ואת אמך בין יש לו בין אין לו אפילו הוא מחזר על הפתחים והא דקא אמרינן ואפילו הוא מחזר על הפתחים לא שיכבדוהו משלו ויחזור הוא על הפתחים דהא קי"ל משל אב אלא בגופו מכבדו ובטל ממלאכתו ומתוך כך צריך לחזר על הפתחים: