פסקי הרא"ש על קידושין א:מב

ללמדו תורה מנלן דכתיב ולמדתם אותם את בניכם והיכא דלא אגמריה אבוה חייב איהו למיגמר אדכתיב ולמדתם אותם ואיהי מנלן דלא מיפקדא דכתיב ולמדתם ולמדתם כל שאחרים מצווים ללמדו מצווה ללמוד וכל שאין אחרים מצווין ללמדו אינה מצויה ללמוד ומנין שאין אחרים מצווין ללמדה דכתיב ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם ת"ר הוא ללמוד ובנו ללמוד הוא קודם לבנו ר' יהודה אומר אם היה בנו זריז וממולא בנו קודמו כדרב יעקב בריה דרב אחא ב"ר יעקב דשדריה אבוה לקמיה דאביי כי אתא חזייה דלא מיחדדן שמעתתיה א"ל אנא עדיפנא מינך תוב את ואיזיל אנא אבל אי היה בנו עדיף היה שולח את בנו והיינו כר' יהודה וכן הילכתא: ת"ר ללמוד תורה ולישא אשה לומד תורה ואח"כ נושא אשה ואם א"א לו בלא אשה נושא אשה ואחר כך לומד תורה אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה נושא אשה ואח"כ ילמוד תורה ר' יוחנן אומר רחיים בצוארו ויעסוק בתורה ולא פליגי הא לן והא להו וכולהו מודו דאם אי אפשר לו ללמוד אם ישא אשה ילמוד ואתר כך ישא אשה וקצבה לאותו לימוד לא ידענא שלא יתכן שיתבטל מפריה ורביה כל ימיו שלא מצינו זה אלא בבן עזאי שחשקה נפשו בתורה יבמות דף סג: אמר רב הונא בן כ' שנה ולא נשא אשה כל ימיו בעבירה בעבירה ס"ד אלא אימא בהרהור עבירה אמר רב אבא וכן תנא דבי ר"י עד עשרים שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם אימתי ישא אשה כיון שהגיע לעשרים שנה ולא נשא אשה אומר תפח עצמותיו אמר ליה רבא לרב נתן אדידך על צוארי דברך השיאו אשה איכא דאמרי משיתסר ועד עשרים ותרתי ואמרי לה מתמניסר ועד עשרים וארבע דכתיב חנוך לנער על פי דרכו: