פסקי הרא"ש על קידושין א:לה

ה"ג ברוב ספרים הכא במאי עסקינן לדמי הכי נמי מסתברא דאי סלקא דעתך מאה צאן ומאה חביות ניקנינהו ניהליה בחליפין אלא מאי לדמי לקנינהו ניהליה במשיכה אלא מאי אית לך למימר דליתיה למקבל מתנה הכי נמי דליתיה למקבל מתנה וכתב ה"ר שמעיה ז"ל וכן כתב הריב"ן בריש אף על פי דיש לדקדק משמועה זו דאין מועיל קנין סודר שלא בפני הקונה מדלא הקנה לו בחליפין ע"י אחר וכ"כ הריב"ן ז"ל ופליאה היא בעיני רש"י שהרי מעשה בכל יום שקונין בסודר שלא בפני המקבל מתנה ויש גירסא אחרת אלא מאי לדמי ונקנינהו ניהליה במשיכה דליתיה למקבל מתנה ונזכינהו ניהליה אגב אחר וכו' וכן הגיה רש"י בפירוש כתב ידו וגירסא זו עיקר דקיימא הכי נמי מסתברא וגם לפי גירסא אחרת פרש"י דלכך לא הקנה לו בחליפין ע"י אחר שלא היה שם אחר שהיה חפץ בהנאתו ליתן הסודר בשבילו וכן מוכח בכוליה גמרא דמועיל קנין סודר מה שהעדים קונין מן המקנה בשביל הקונה כדאמרינן ב"ב דף קלו. אקנייה וקנינא וקנינא מיניה מוסיף על מתנתא דא כתובות נה: דאמר כתובו וחתומו וקנו מיניה לא צריך לאימלוכי ביה ב"מ מז. וקנינא מיניה במנא דכשר למקני ביה ובכמה דוכתין גיטין דף נא. כתובות דף קב: אמרינן כשקנו מידו נדרים דף כז: והוא דקנו מיניה כל הני לישני מוכח שהעדים רגילים לקנות מן המקנה לצורך הקונה ורוב קניינין נעשין כן להכי נקט האי לישנא בכוליה גמרא ולכך הורגלו לעשות קנין בסודר של עדים שלא בפני הקונה לפי שרוב הקניינין היה שלא בפני הקונה ועוד אם איתא שצריך שיהא הקנין בפני הקונה היה צריך לפרש בשטר שנעשה הקנין בפניו כמו שמפרשים שאר דברים במנא דכשר למיקניא ביה ועוד הביא ראיה ה"ר יצחק הלבן ז"ל מהא דאמרי' בכתובות בפרק הנושא (כתובות דף קב:) ובגיטין פרק הניזקין (גיטין דף נא.) איהי דהואי בשעת קנין מהני לה קנין בנותיו דלא הוו בשעת קנין לא מהני להו קנין משמע דאי הוו בנות בעולם בשעת קנין מהני להו קנין אע"פ שהקנין לא היה בפניהם וסתם קנין שבגמרא קניין חליפין משמע ועוד הביא ראייה ב"ב דף קסז מהא דכותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו ב"מ דף יב: יג. ומוקי לה בשטרא אקנייתא וסתם אקנייתא משמע בסודר אלמא שלא בפני הלוה מקנין לו: