פסקי הרא"ש על כתובות ח:ט

מתני' המוציא הוצאות על נכסי אשתו הוציא הרבה ואכל קימעא קימעא ואכל הרבה. מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל. הוציא ולא אכל ישבע כמה הוציא ויטול:

גמ' כמה קימעא. אמר רב אסי אפילו גרוגרת אחת. והוא שאכלה דרך כבוד. לא אכלה דרך כבוד מאי. אמר עולא פליגי בה תרי אמוראי במערבא חד אמר בכאיסר וחד אמר בכדינר. אמרי דייני דפומבדיתא עבד רב יהודה עובדא בחבילי זמורות. וכן הלכתא. וכיון דלא יהיב שיעורא לחבילי זמורות מוקמינן לה אפחות שבממון והיינו שוה פרוטה: אמר רב חסדא המוציא הוצאות על נכסי אשתו קטנה כמוציא הוצאת על נכסי אחר דמי. מ"ט. עבוד רבנן תקנתא כי היכי דלא ליפסדינהו. הלכך אם הוציא ולא אכל או הוציא הרבה ואכל קימעא שמין לו כאריסי העיר. אבל אם הוציא קימעא ואכל הרבה ברשות אכל ולא תקנו חכמים לגרע כחו. וכן אם הוציא ולא אכל וניחא ליה למישקל הוצאה שיעור שבחא שומעין לו. דלא תקינו להיות כמוציא על נכסי אחר אלא ליפות כחו ולא לגרע כחו: ההיא איתתא דנפלו לה ארבע מאה זוזי בי חוזאי. אזל גברא אפיק שית מאה זוזי. ואייתי ארבע מאה זוזי בהדי דקא אתי איצטריך ליה זוזא ואפיק מינייהו אתו לקמיה דר' אמי אמר להו מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל. אמרו ליה רבנן הני מילי דקאכיל פירא האי קרנא קא אכיל והוצאה היא. א"כ הוה ליה הוציא ולא אכל ישבע כמה הוציא ויטול עד שיעור שבח ששמין כמה שוין ארבע מאה זוזי שהן עתה בכאן ממה שהיו שוין כשהיו בי חוזאי. הוציא ולא אכל ישבע כמה הוציא ויטול. א"ר אסי והוא שיהיה השבח כנגד ההוצאה. למאי הלכתא. אמר אביי שאם היה השבח יותר על ההוצאה נוטל הוצאה בלא שבועה. אמר ליה רבא א"כ אתי לאיערומי. אלא אמר רבא שאם היתה הוצאה יתירה מן השבח אין לו אלא הוצאה שיעור שבח ובשבועה. מתניתין בנכסי מלוג. אבל בנכסי צאן ברזל כל שבח ששבחו נכסים בין מחמת הוצאה בין שלא מחמת הוצאה דבעל הויא. כדתנן (יבמות דף סו.) אם מתו מתו לו ואם הותירו הותירו לו. ואמרי' נמי בגמרא (שם דף סז.) א"ר יהודה הכניסה לו שני כלים באלף זוז ושבחו ועמדו על אלפים זוז נוטלתן בכתובתה ונותנת דמי אחד מהן משום שבח בית אביה. מיסתברא לן דמתני' דקתני מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל היינו כשהבעל רוצה לגרשה. אבל במורדת ותובעת גט ומקנטת אותו עד שהוא צריך לגרשה בין אכל בין לא אכל ישבע כמה הוציא ויטול. דלא יהא אלא מתנה דיהיב לה הא אמרינן כי אקני לה אדעתא למיקם קמיה. אדעתא למישקל וליפוק לא אקני לה. הלכך בין אכל בין לא אכל ישבע כמה הוציא ויטול. והוא שהיתה הוצאה כנגד השבח. אבל אם היתה הוצאה יתירה על השבח אין לו אלא הוצאה כשיעור שבח. ובשבועה שלא הוציא פחות משיעור שבח כדרבא: