פסקי הרא"ש על כתובות ח:יג

ההוא גברא דנפלה ליה יבמה בפומבדיתא. בעא אחוה למפסלה בגיטא מיניה. א"ל מאי דעתך. משום נכסי. אנא בנכסי פליגנא לך. א"ר יוסף כיון דאמור רבנן לא ליזבון אע"ג דזבין לא הוי זביניה זבינא דתניא מי שמת והניח שומרת יבם והניח נכסים במאה מנה. אע"פ שכתובתה אינה אלא מנה לא ימכור שכל נכסיו אחראין לכתובתה. כי אתא רבין אמר ריש לקיש בין יבם ואח"כ חלק ובין חלק ואח"כ יבם לא עשה ולא כלום והלכתא לא עשה ולא כלום: תניא רבי אבא אומר שאלתי את סומכוס הרוצה למכור בנכסי אחיו כיצד יעשה. אם כהן הוא עושה סעודה ויפייס. אם ישראל הוא מוציאה בגט ומחזירה. פירש רש"י מגרשה ומגבה לה כתובתה ומוכר מה שירצה ומחזירה ע"מ כתובתה הראשונה. או אפילו רצה להחזירה מיד מוכר כל זמן שירצה. שאין מעכבת מלמכור אלא יבמה שאין היבם כותב לה כתובה. ולא כתב דקנאי ודקנינא ואין כתובתה אלא על נכסי בעלה הראשון. אבל אי כתב לה כתובה כשמחזירה וכתב לה דקנאי ודקנינא לא מצי מעכבא ואי תיקשי לך הא אמרי' במתני' החזירה הרי היא ככל הנשים ואין לה כתובה. אלמא כשמחזירה כתובתה על נכסי בעלה הראשון כאשר בתחלה ולא על השני. י"ל היינו כשמחזירה סתם. אבל הכא יתנה שכתובתה על נכסיו ויכתוב לה דקנאי ודקנינא וכן שנינו בתוספתא (פ"ט) כונס ומגרש ושוברת לו על כתובתה אבל בלא גירושין לא היתה מתרצה שיכתוב לה דקנאי ודקנינא וימכור נכסי בעלה הראשון: תניא הרי שהיה נושה באחיו מנה ומת והניח שומרת יבם. לא יאמר הואיל ואני יורש החזקתי. אלא מוציאין מידו וילקח בהן קרקע והוא יאכל פירות והא מתני' רבי מאיר היא דאמר מטלטלי משתעבדי לכתובה. ואף ע"ג דלית הלכתא כוותיה. כיון דתקינו רבנן השתא למיגבא כתובה ממטלטלי עבדינן כוותיה. ותמה הראב"ד ז"ל היאך הביא רב אלפס ז"ל ברייתא זו לפסק הלכה הא אמרינן דזו אינה משנה ולא עבדינן תרי חומרי בכתובה ואי משום דתקינו רבנן בתראי דכתובה גבי ממטלטלי. מי עדיפא תקנתא דבתראי ממילתיה דרבי מאיר דאמר מטלטלי משתעבדי לכתובה. ואפי' הכי אמרינן דדוקא במטלטלי דאיתנהו בעין ברשות היורשים אבל מלוה דאיתא ברשות אחרים לא מפקינן מלוה בעל כרחו ויהבינן לאשה בכתובה מדרבי נתן דלא מחמרינן תרי חומרי בכתובה. וכל שכן שהיורש גופיה הוא הלוה דלא כייפינן ליה למפרע להנהו זוזי ולא ידענא מאי קשיא ליה דהא דחשיב הש"ס להא מתניתא טעות לפי שודאי מעצמו שנאה התנא ומשבשתא היא לפי שא"א לקיימה אם לא שנעשה המחלוקת תרי זוגי תנאי. ר"מ ובר פלוגתיה. ור' נתן ובר פלוגתיה. ואפי' אי ס"ל הלכה כר"מ והלכה כר' נתן לא מחמרינן תרי חומרי בכתובה. ואף אי ר"מ סבר כרבי נתן ורבי נתן כר' מאיר מודו תרווייהו דלא עבדינן כהך ברייתא אבל השתא דתקינו רבנן דגבי כתובה ממטלטלי יחזרו להיות המטלטלי כמו ממקרקעי ואין כאן אלא חומרא אחת כר' נתן: