פסקי הרא"ש על עירובין ד:ו

אמר רב יהודה אמר רב נכרים שצרו על עיירות של ישראל אין יוצאין עליהם בכלי זיין ואין מחללין עליהם את השבת. תניא נמי הכי נכרים שצרו על עיירות של ישראל אין יוצאין עליהם בכלי זיין ואין מחללין עליהן את השבת. בד"א כשבאו על עסקי ממון. אבל באו על עסקי נפשות יוצאין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת ובעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש יוצאין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת:

מתני' מי שישב בדרך ועמד והרי הוא סמוך לעיר הואיל ולא היתה כוונתו לכך לא יכנס דברי ר"מ. רבי יהודה אומר יכנס. אמר ר' יהודה מעשה ונכנס רבי טרפון בלא מתכוין. פרש"י לא יכנס להיות כאנשי העיר כיון שלא ידע שהוא בתוך התחום אלא קנה שביתה במקומו ויש לו אלפים אמה לכל רוח. ר"י אומר יכנס והרי הוא כאנשי העיר. וקי"ל כרבי יהודה דרבי יהודה ורבי מאיר הלכה כרבי יהודה. ולא עוד אלא כל מקום ששונה ר' יהודה בעירובין הלכה כמותו: