פסקי הרא"ש על עירובין ד:ג

פסק רשב"ם דמותר ליכנס בספינה מבעוד יום אע"פ שהולכת בשבת מחוץ לתחום. דספינה ממילא אזלא ואיהו לא מידי עביד ובשבת נמי מותר ליכנס בה דלאו מידי עביד בכניסתו לתוכה. והא דאמרינן בפרק קמא דשבת דף יט. אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם השבת אתיא כבית שמאי דלא שרו להתחיל מלאכה מערב שבת אלא כדי שתיעשה מבעוד יום. אבל בית הלל דשרו עם השמש שרו אפילו ליכנס בה בשבת דהא לא עביד מידי בכניסתו וכי תו הדר ממטיא ליה חוץ לתחום לאו מידי עביד. ואין נראה לי דבריו בזה דע"כ ל"פ ב"ש וב"ה אלא בדברים שאסור לעשותן בשבת דבית הלל שרו עם חשכה ובית שמאי בעו שתיעשה מלאכה מבעוד יום. אבל אי שרי ליכנס בספינה בשבת בהא לא שייך פלוגתייהו בע"ש. ובירושלמי משמע דלא כוותיה דגר' בירושלמי פרק קמא דשבת פיסקא א' אין מפליגין בספינה לא בע"ש ולא בחמישי בשבת. בית שמאי אומרים אף ברביעי. ובית הלל מתירין. והא דמתירין ב"ה היינו אף בע"ש דאי ברביעי דוקא שרו א"כ היינו ת"ק. ומשמע דוקא בע"ש אבל בשבת לא. ובכה"ג איכא גבי שולח אגרות ביד נכרים ובשבת פרק תולין (שבת דף קלט:) משמע דאסור ליכנס בספינה אפילו בתוך התחום גבי ההוא מרבנן דאזיל וניים במברא ועבר לאידך גיסא וסייר פירי. ואמר למינם קמיכוינא ושרי התם משום דהערמה הוי בדרבנן וצורבא מרבנן לא אתי למעבד לכתחלה. אלמא לכתחלה אסור לילך בספינה אפילו תוך התחום. מדלא מדכר התם יציאה חוץ לתחום. ואפשר משום הכי גזרו לפי שדומה לשט בנהר שאסרו חכמים גזירה שמא יעשה חבית של שייטין. או שמא ינהיג הספינה ד' אמות בכרמלית. ויש שנוהגין שמתקנין סעודתן בספינה מערב שבת ומדליקין בה נרות לקנות שם שביתה וסומכין על זה ליכנס בה בשבת ולהפליג ואין בזה תועלת של כלום דכיון דאין הספינה זזה משם עד למחר ואז הם נכנסין בה הרי הן מפליגין בספינה בשבת. ולענין קנין שביתה כדי להלך את כולה דסברי אינהו דאסור לא מהני מידי דמה קניית שביתה שייך בספינה מאחר שנוסעת משם והולכת חוץ לתחום ועוד היה אומר רשב"ם ז"ל דאפילו היה הישראל יושב בקרון בשבת שהנכרי מוליכו חוץ לתחום ליכא שום איסורא בזה. אלא שהיה אוסרו מטעם אחר שמא יפגעו בו ליסטים או שמא ישכח וירד מן הקרון ואין לו אלא ארבע אמות. ומיהו נראה דאיכא איסורא כיון דבהמה מנהגת את הקרון דאסור להשתמש בבעלי חיים וגבי כלאים תנן פ"ח מ"ג היושב בקרון סופג חת החרבעים כאילו רוכב על הבהמה: בעי רבי חנינא יש תחומין למעלה מעשרה או אין תחומין למעלה מעשרה. עמוד גבוה עשרה ורחב ד' לא תבעי לך דכארעא סמיכתא דמי. כי תיבעי לך גבוה עשרה ואינו רחב ד' אי נמי דאזיל בקפיצה ולא אפשיטא ועבדינן לחומרא:

מתני' פעם אחת לא נכנסו לנמל עד שחשיכה אמרו לו לר"ג מה אנו לירד אמר להם מותרים אתם שכבר הייתי מסתכל והיינו בתוך התחום עד שלא חשיכה:

גמ' תניא שפופרת היתה לו לר"ג שהיה צופה ומביט בה אלפים אמה ביבשה וכנגדן אלפים אמה בים. הרוצה לידע עומקו של גיא מביא שפופרת ומביט ויודע עומקו של גיא: