פסקי הרא"ש על עירובין ד:יג

ואמר רב יהודה אמר שמואל החולק את עירובו אין עירובו עירוב. ואפילו לב"ה דאמרו חמשה שגבו את עירובן ונתנוהו בשני כלים עירובן עירוב. הני מילי דמלייה למנא ואייתר אבל מיפלג פלגיה לא. אמר שמואל עירוב משום קנין. ורבה אמר עירוב משום דירה. מאי בינייהו. איכא בינייהו. כלי שאין בו שוה פרוטה וקטן. למאן דאמר משום קנין מערבין בכלי. ולמאן דאמר משום דירה אין מערבין בכלי. ולמאן דאמר משום קנין בעינן שיהא בו שוה פרוטה. ואפילו יש בו שתי סעודות או כגרוגרת לכל אחד אין מערבין בו עד שיהא בו שוה פרוטה. ולמ"ד משום דירה לא בעינן שיהא בו שוה פרוטה. וקטן למאן דאמר משום קנין אין מניחין את העירוב בביתו של קטן. דלאו בר אקנויי רשותא הוא. ומאן דאמר משום דירה מניחין את העירוב בביתו של קטן. והלכה כרבה דאמר עירוב משום דירה דלקמן בפ' הדר (עירובין דף סו.) קאמר רבי יוחנן שוכר כמערב דמי מה מערב בפחות משוה פרוטה וכו' וקי"ל כרבי יוחנן לגבי שמואל:

מתני' מי שהיה בא בדרך וחשכה לו והיה מכיר אילן או גדר ואמר שביתתי תחתיו לא אמר כלום. תהא שביתתי בעיקרו מהלך ממקום רגליו עד עיקרו אלפים אמה. ומעיקרו עד ביתו אלפים אמה. נמצא מהלך משחשכה ארבעת אלפים אמות:

גמ' מאי לא אמר כלום. אמר רב לא אמר כלום כל עיקר דאפילו לתחתיו של אילן לא מצי אזיל. ושמואל אמר לא אמר כלום לביתו אבל לתחתיו של אילן מצי אזיל. פי' בכל מה שיניח אותו תחתיו של אילן לילך כדמפרש ואזיל ונעשה תחתיו של אילן חמר גמל בא למדוד מן הצפון מודדין לו מן הדרום בא למדוד מן הדרום מודדין לו מן הצפון. אמר רבה מאי טעמא דרב. משום דלא מסיים אתריה. איכא דאמרי מאי טעמא דרב משום דקסבר כל שאין בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו. פירוש כשם שאין לו לאדם לקנות ארבע אמות מקום שביתה אחרי שכבר קנה במקום אחר. כך אין לקנות שיעור שתי שביתות בבת אחת. דף נ ע"ב

תניא כוותיה דרב מי שהיה בא בדרך וחשכה עליו והיה מכיר באילן או גדר ואמר שביתתי תחתיו לא אמר כלום. שביתתי במקום פלוני מהלך עד מקום פלוני. הגיע למקום פלוני מהלך את כולו וחוצה לו אלפים אמה. במה דברים אמורים במקום מסויים כגון שבת בתל שהוא גבוה עשרה והוא מד' אמות עד בית סאתים אבל במקום שאינו מסויים אין לו אלא ארבע אמות. היו שנים אחד מכיר ואחד אינו מכיר שאינו מכיר מוסר שביתתו לאותו שהוא מכיר. ומכיר אומר תהא שביתתנו במקום פלוני. במה דברים אמורים בסיים לו ארבע אמות שקבע. אבל לא סיים ארבע אמות שקבע לא יזוז ממקומו. לימא תיהוי תיובתא דשמואל. אמר לך שמואל הכא במאי עסקינן דאיכא ממקום רגליו עד עיקרו תרי אלפים וד' גרמידי אי סיים ד"א מצי אזיל ואי לא לא מצי אזיל. תניא כוותיה דשמואל טעה ועירב לשתי רוחות כמדומה הוא שמערבין לשתי רוחות. או שאמר לעבדיו צאו ועירבו עלי. אחד עירב עליו לצפון ואחד עירב עליו לדרום. מהלך לצפון בעירובו לדרום ולדרום בעירובו לצפון. ואם מיצעו עליו את התחום לא יזוז ממקומו. ואע"ג דקי"ל הלכתא כרב באיסורא בהא הלכתא כשמואל. דהך דתניא כוותיה דשמואל שייכא בההיא דת"ר ביצה לז: שנים ששאלו חלוק אחד זה לילך שחרית לבית המדרש וזה לילך בו ערבית לבית הכנסת וכו' וקי"ל דהלכתא היא. הלכך הלכתא כי האי דתניא כוותיה דשמואל דתרווייהו חד טעמא הוא. ועוד דתניא כוותיה דשמואל. ואף על גב דתניא נמי כוותיה דרב. הא משני ליה שמואל שפיר. ועוד דהני ברייתות פליגי אהדדי וקי"ל כדברי המיקל בעירובין כך כתב ר"מ ז"ל: מהלך ממקום רגליו וכו' אמר רבא והוא דכי רהיט מטי. א"ל אביי והא חשכה לו קתני. חשכה לו לביתו אבל לעיקרו של אילן מצי אזיל. איכא דאמרי חשכה לו כי סגי קלי קלי אבל כי רהיט מטי:

מתני' אם אינו מכיר או שאינו בקי בהלכ' ואמר שביתתי במקומי זכה לו מקומו ויש לו אלפים אמה לכל רוח עגולות דברי ר' חנינא בן אנטיגנוס. וחכמים אומרים מרובעות כטבלא מרובעת כדי שיהא נשכר הזויות וזהו שאמרו העני מערב ברגליו. ר' מאיר אומר אנו אין לנו אלא עני. ר' יהודה אומר אחד עני ואחד עשיר. ולא אמרו לערב בפת אלא להקל על העשיר שלא יצא ויערב ברגליו. הא דקתני במתני' ואמר שביתתי במקומי לאו דוקא אמר. דהוא הדין בלא אמירה נמי הוי קני כדאמר לעיל בפרק בכל מערבין (עירובין דף לח:) אבל ניעור דאי בעי למימר מצי אמר אע"ג דלא אמר כמאן דאמר דמי. ולעיל (עירובין דף מה.) נמי תנן מי שישב ועמד והרי הוא סמוך לעיר הואיל ולא היתה כוונתו לכך לא יכנס ומוכח בגמרא דקני שביתה גבי עובדא דרבי טרפון דאמר שמא בית המדרש מובלע בתחום שלו היה. והא דקתני ואמר שביתתי במקומי משום דבעי למיתני בסיפא זהו שאמרו העני מערב ברגליו אבל עשיר לא אע"ג דאמר שביתתי במקומי ורבי יהודה נמי דאמר אחד עני ואחד עשיר ע"כ מיירי בדאמר. להכי תנא ברישא ואמר שביתתי במקומי. דעשיר העומד בעירו והחשיך על התחום אינו קונה משם אלפים אמה לכל רוח אלא אם כן נתכוון לקנות משם שביתה. וכה"ג אשכחן בפרק קמא דבבא מציעא דף יא. דתנן ראה אותן רצין אחר המציאה אחר צבי שבור ואחר גוזלות שלא פרחו ואמר זכתה לי שדי זכתה לו. ובלא אמירה נמי זכתה לו שדהו דאפילו גבי ד' אמות שתקנו חכמים שקונות לו בכל מקום קאמר התם אי תקינו ליה רבנן דליקני כי לא אמר מאי הוה. והא דתני ואמר זכתה לי שדי משום רבותא דסיפא תני היה צבי רץ כדרכו או שהיו גוזלות מפריחין ואמר זכתה לי שדי לא אמר כלום:

גמ' הני אלפים אמות היכא כתיבי. דתניא שבו איש תחתיו אלו ארבע אמות. אל יצא איש ממקומו אלו אלפים אמה. מנא הני מילי. אמר רב חסדא למדנו מקום ממקום ומקום מניסה וניסה מניסה וניסה מגבול וגבול מגבול וגבול מחוץ וחוץ מחוץ ומדותם מחוץ לעיר. והא דבעיא מרובעות משום דכתיב גבי מגרש הלוים זה יהיה להם ותני רבי חנינא כזה יהיה לכם כל שובתי שבת מה התם כתיב פיאות אף גבי שבת בעינן מרובעות כדי שיהיה להם פיאות. אמר רב אחא בר יעקב המעביר ד' אמות בר"ה אינו חייב עד שיעביר הן ואלכסונן. פירש רש"י דגבי העברה לא שייך למיתב להו פיאות דלא שייך בהו ריבוע ועיגול. אלא בכל פעם נותנין לו שיעור אלכסון ואינו חייב עד שיעביר ה' אמות וג' חומשים. ורשב"ם ז"ל פירש דגבי העברת ד"א נמי תלוי בריבוע העולם שאם הוא מעביר אך זורק ממזרח למערב או מצפון לדרום חייב בד"א לחודייהו. ואם העביר או זרק לאלכסון של עולם מקרן מזרחית צפונית לקרן מערבית דרומית אינו חייב עד ד' אמות ואלכסונן. ועמוד בר"ה נמי דבעיא גבוה עשרה ורחב ארבעה דבעינן הן ואלכסונן היינו כשעומד אלכסונו של עמוד לאלכסונו של עולם אבל אם עומד אלכסונו ממזרח למערב ומצפון לדרום לא סגי בד' על ד' מרובעין דבעיא שיהא ארבע טפחים ואלכסונן לאלכסון של עולם. והכי אמר לקמן בכיצד מעברין (עירובין דף נו.) דעיר עגולה מרבעה בריבוע העולם נותן צפונה לצפון עולם ודרומה לדרום עולם. ור"ת ז"ל פירש דלכל צד נותנין אלכסון בזריקה ובהעברה וכן לתחום שבת לכל צד שהולך נותנין לו אלפים ואלכסונן. ובכל מקום שמזכיר ד' גבי עמוד רחב ארבעה בעי הן ואלכסונן לכל צד דהיינו רחב חמשה טפחים וג' חומשים על חמשה טפחים וג' חומשים. אלא דלא איצטריך ליה להזכיר בשום מקום אלא הד' טפחים דמנייהו נפיק אלכסונן. וגבי כוורת בפ"ק דשבת דף ח. דנקט רחבה ששה פטור ולא נקט רחבה ד' כמו בכל מקום משום דבכל דוכתא דאיירי במרובע שמעינן הן ואלכסונן. אבל כוורת דסתמא עגולה היא אי הוי נקט רחבה ד' הוה משמע דלא בעי אלכסון שאין לעיגול אלכסון. וקשה לפירושו מהא דתניא ביומא פרק ב' שעירי (יומא דף סז.) עשר סוכות ושנים עשר מילין דר"מ וכולן על ידי עירוב. פי' שהמיל הוא אלפים אמה והיה מהלך ע"י עירוב. אלמא דתחום שבת לא הוי אלא אלפים אמה. וי"ל דכי היכי דבכל דוכתא קרי לתחום שבת אלפים אמה אע"ג דבעי אלכסון הכי נמי קרי ליה התם מיל. ומיהו קשה לפי' דבכל פיאות שבת ילפינן מערי לוים ובערי לוים אין נותנין פיאות אלא לפיאות עולם כדמוכח לקמן בכיצד מעברין (עירובין דף נו:): וזהו שאמרו העני מערב ברגליו וכו'. אמר רב נחמן מחלוקת במקומי. דרבי מאיר סבר עיקר עירוב בפת עני אין עשיר לא ורבי יהודה סבר עיקר עירוב ברגליו אחד עני ואחד עשיר. אבל במקום פלוני ד"ה עני אין עשיר לא אלמא קסבר ר' מאיר עיקר עירוב בפת. ולא אמרו מערבין בפת אלא להקל על העשיר מאן קתני לה ר' יהודה קתני לה: