פסקי הרא"ש על חולין ח:ט

ת"ר מים שנפסלו משתיית בהמה בכלים פסולים בקרקע כשירים י"א מים מלוחין שאין הכלב יכול ללקוק מהם. ויש אומרים מים עכורים שקרובים להיות כטיט הנדוק. ופירוש קמא עיקר דאיירי בצלולין אלא שהן מלוחין או סרוחין. אבל בעכורין אין חילוק בין קרקע לכלי. דאמרינן בפרק שני דזבחים דף כב. אמר ריש לקיש כל המשלים למקוה משלים למי כיור. לרביעית אינו משלים. למעוטי מאי. אילימא למעוטי טיט הנדוק. היכי דמי. אי דפרה שוחה ושותה הימנו אפילו לרביעית נמי משלים. ואי אין פרה שוחה ושותה ממנו אפילו למקוה נמי לא אלמא דבמים עכורים אין חילוק בין טבילה לנטילה. אמר רב אידי בר אבין אמר רבי יצחק בר אשיין אין נטילת ידים לחולין אלא משום סרך תרומה. ועוד משום מצוה. מאי מצוה אמר אביי מצוה לשמוע דברי חכמים שאומרים לרחוץ משום נקיות רבא אמר מצוה לשמוע דברי ר"א בן ערך דכתיב וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים א"ר אלעזר בן ערך מכאן סמכו חכמים לנט"י מן התורה. אמר ליה רבא לרב נחמן מאי משמע. דכתיב וידיו לא שטף במים הא שטף טהור. והא בעי נובילה. אלא ה"ק אחר שלא שטף ידיו במים טמא: