פסקי הרא"ש על חולין ח:ז

אמצעיים רשות אמר רב נחמן לא שנו אלא בין תבשיל לתבשיל. אבל בין תבשיל לגבינה חובה. פירוש בין תבשיל לתבשיל שניהם של בשר או שניהם של גבינה. אבל בין תבשיל של בשר לגבינה שלפניו חובה. אבל בין תבשיל של בשר לגבינה של אחריו לא קאמר דאפילו בנטילה אסור עד סעודה אחרת. ור"ת ז"ל היה אומר דבין תבשיל לגבינה משמע תבשיל תחלה. כדקאמרינן לעיל כמה ישהה בין בשר לגבינה ולא כלום. ופריך והא אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה. אלא כמה ישהה בין גבינה לבשר. ועוד בין תבשיל לתבשיל ששניהם של בשר או של גבינה למה לו ליטול ידיו כלל. לכן פירש דבין תבשיל לתבשיל היינו בין תבשיל של בשר לתבשיל של גבינה דכיון שאין הבשר והגבינה בעין וליכא אלא טעם לא החמירו שיהא חובה ליטול בינתיים. אבל בין תבשיל בשר לגבינה שהגבינה בעין חובה. ויתכן פירוש זה אפילו לדברי האוסרין גבינה אחר בשר בנטילה וקנוח. אמר רב יהודה בר רב חייא מפני מה אמרו מים אחרונים חובה מפני שהאדם אוכל אחר אכילתו מלח ויש בה מלח סדומית שמסמא את העינים. אמר אביי ומשתכח כי קורטא בכורא. ואם מדד מלח כל שכן דבעי נעילת ידים :