פסקי הרא"ש על חולין ח:לג

ההוא בר יונה דנפל לכדא דכמכא שרייה רב חיננא בר רבה רבא מפשרוניא אמר רבא מאן חכים למישרי כה"ג אלא רב חיננא מפשרוניא דגברא רבא הוא. וקסבר כי קאמר שמואל מליח הרי הוא כרותח ה"מ דאינו נאכל מחמת מלחו והאי נאכל מחמת מלחו הוא. פרש"י אינו נאכל מחמת מלחו עד ששורין ומדיחין אותו כעין מליחת בשר להצניע. וה"ר ישראל ז"ל אומר דלא חשיב אינו נאכל מחמת מלחו אא"כ נמלח כעין עבוד כדאמרינן פרק כלל גדול (שבת דף עה:) האי מאן דמלח בשרא חייב משום מעבד ומוקי לה דבעי ליה לאורחא וקשה לר"ת דאטו הנהו אטמהתא לעיל (חולין דף צז.) דאימליחו בי ריש גלותא בגידא דנשיא דמייתי עלה מליח כרותח וכן קערה לעיל סימן כח שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח וכן ההיא פינכא דרבי אמי וכן רב מרי לקמן סימן מ אימלח ליה שחוטה בהדי בשר נבילה אטו כל הני מליחות הוו לאורחא או להצניע. והיה אומר ר"ת דכל מליחה שעושין לקדירה חשיב אינו נאכל מחמת מלחו. וכן פירש בעל הלכות דשיעור מליחה כשיעור צליה משום דיוצא הדם ע"י מליחה כמו ע"י צלי ולכך חשיב מליח כרותח. וא"כ מליח שאנו עושים לקדירה כדי להפליט הדם הוי מליח כרותח וכן משמע פר' הקומץ רבה דף כא. טעמא דמעטיה קרא דם ממליחה הא לאו הכי ליבעי מליחה הא נפקא ליה מתורת דם דאמר רב יהודה דם שמלחו אין עובר עליו וכן דם שבשלו אין עובר עליו. אלמא מליחת קדשים קרי להו אינן נאכלים מחמת מלחו מדפטר דם שמלחו כמו שבשלו. וקאמר התם במלח יכול תבוננו פירוש מעט להסיר טעם הטפל כבינה המישרת את האדם ת"ל במלח תמלח. הרבה הרבה שיהא רוב המלח מקלקל הטעם. כיצד יעשה מביא האבר ומולחו וחוזר והופכו ומולחו אמר רבא וכן לקדירה והיינו אין נאכל מחמת מלחו אם לא שידיחוהו יפה יפה להסיר המלח שעליו. וה"מ חי אבל לצלי בעי קליפה. ואפילו בצונן. דע"י צליה רכיך הוא ובולע. ואי אית ביה פילי אסור כוליה ולא סגי ליה בקליפה לכאורה משמע דאצלי קאי. ובספר התרומה כתב דאפילו חי. ואם מתבל בתבלין אסור אע"ג דלית ביה פילי: