פסקי הרא"ש על חולין ח:לא

אמר חזקיה משמיה דאביי הלכתא דגים שעלו בקערה מותר לאוכלן בכותח צנון שחתכו בסכין של בשר אסור לאוכלו בכותח עד דטעים ליה. ודוקא צנון דאגב חורפיה בלע והוה כטעם הבא מן הממש או כמו שפירש רש"י שפעמים שיש שמנונית על הסכין ואינו ניכר וחורפיה דצנון מבליע השמנונית בתוכו ואוסר עד כדי קליפה. ולא דמי לקורט של חלתית ע"ז דף לט. שאסרו כולו משום שחותכין אותו בסכין של עובדי כוכבים. דשאני התם שהקרטין קטנים ואין יכול לידע באיזה מקום חתכוהו לפיכך אסרו כולו. כתוב בספר התרומה דהוא הדין שומין ובצלים וכרשים שרוצים לבשלן עם בשר אין לחתכן עם סכין חולבת ואם חתך לא מהניא להו הדחה ובעינן קליפה ואם בשלן בלא קליפה בטלין בס' בטעם הסכין הנבלע בירק ואפילו אין הסכין בן יומו אגב חורפיה דצנון או הירק מחלי' ליה והויא לשבח מידי דהוה אקורט של חלתית בפרק אין מעמידין ורבינו מאיר מגמגם בדבר דנראה לו דאיירי הכא בסכין בן יומו. ובפ' אין מעמידין כתבתיו אבל קישות מגרד ליה לבי פיסקי. קולחי דליפתא שרי לפי שהוא מתוק ולא בעי לא קליפה ולא גרידה אבל הדחה בעי לפי אותו טעם שפירש"י משום שמנונית על הסכין. דסילקא אסור ואם פתך בהו דליפתא שרי: