פסקי הרא"ש על חולין ח:כט

איתמר דגים שעלו בקערה פי' שעלו מן הצלי. או צוננים בקערה רותחת. בין למ"ד תתאה גבר בין למ"ד עילאה גבר אדמיקר ליה בלע ובעי כרי קליפה כדאמרינן פ' כיצד צולין (פסחים דף עו.) רב אמר אסור לאוכלן בכותח ושמואל אמר מותר לאוכלן בכותח רב אמר אסור נותן טעם הוא ושמואל אמר מותר נ"ט בר נ"ט הוא הבשר בקערה והקערה בדגים ואיכא תרי נתינת טעם קודם שיבא לכלל איסור ופירש"י אם היו מבושלים עם הבשר מודה שמואל דאסור לאוכלן בכותח לפי שהבשר נותן בהם טעם. ומשמע דוקא נתבשלו עם הבשר אבל נתבשלו בקדירה שבשלו בה בשר מותר לאוכלן בכותח. וריב"ן חתנו כתב משמו עלו אין נתבשלו לא. ואע"ג דבעלו נמי קבלו כדי קליפה טעם מן הבשר. בבליעה מועטת התירו נ"ט בר נ"ט. אבל נתבשלו ונבלע כל טעם הבשר שהיה בלוע בקדירה אסור לאוכלו בכותח. ויש להביא ראיה מצנון שחתכו בסכין שאסור לאוכלו בכותח משום דחורפיה דצנון מבליע עיקר הטעם הבלוע בסכין בתוך הצנון וחשיב נ"ט ראשון והדבר ידוע שבשול מבליע יותר טעם הבשר בדגים מחורפיה דצנון. ומיהו לפי טעם אחר שפירש"י משום דסכין פעמים שהשומן קרוש עליו ואינו ניכר וכשחותך בו הצנון הוי טעם הבא מן הממש אין ראיה משם. ולפיכך ניחא הא דאמרינן בפרק דם חטאת (זבחים דף צה.) ובפרק כל שעה (פסחים דף ל.) אין טשין את התנור באליה ואם טש כל הפת כולה אסורה עד שיוסק את התנור ודוקא היסק אבל קנוח אינו מועיל. כי טעם האליה נפלט מן התנור ונבלע בפת ואסור לאוכלו בכותח אע"ג דנ"ט בר נ"ט הוא. וכ"ש נתבשלו שיותר מבליע הבישול טעם הבשר הנפלט מן הקדירה בדגים ממה שהאפיה מבלעת בפת טעם האליה הנפלט מן התנור. אבל ר"ת פי' דא"א לתנור להתקנת יפה ונדבק בו השמנונית והוי בעין עד שיוסק. ועוד אני אומר דלא דמי נתבשלו לנתינת טעם של האליה בפת דאיכא טעם השלישי. הבשר בקדירה והקדירה במים והמים בדגים ויש מקשה על דבריו מהא דאמרינן בפרק דם חטאת (זבחים דף צז.) דכל יום נעשה גיעול לחבירו ומותר לבשל האידנא שלמים בקדירה שבשל בה שלמים אתמול. ולא אמרינן דממעט זמן שלמים דהאידנא משום טעם שלמים דאתמול שנעשה נותר הלילה. אלא משום דטעם שני הוא של היתר שלמים דאתמול בקדירה ומקדירה לשלמים של היום ועדיין הוא היתר עד שיעשה נותר הלילה אלמא אפילו נתבשלה שרי. ולא קשה מידי דהא שרינן בסוף מסכת ע"ז דף עו. לבשל חטאת והדר שלמים והרי ממעט באכילתן דמתסרי שלמים לנשים ולעבדים ומפסלי ביוצא ואין בהם נ"ט בר נ"ט דהוי כמו קדירה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב דהוי נ"ט שני לאסור. ועל כרחך צריכין אנו לומר משום דמין במינו בטל ברובא מדאורייתא ובכלי מקדש אוקמוה אדאורייתא. וקערות שנשתמשו בהן בשר שהודחו ביורה חולבת ושניהם בני יומן הוה ליה נ"ט בר נ"ט. הבשר בקערה והקער' במים ועודנו היתר עד שיתערב באותן המים טעם החלב הנפלט מן היורה. ולפירוש ריב"ן דאסר נתבשלו אסורות הקערות והיורה ולי נראה דאף לריב"ן הכל מותר דלא אסר נתבשלו אלא לאכלן בכותח שטעם שני של הבשר נ"ט לתוך ממשות של חלב. אבל הכא שטעם שני של הבשר שבתוך המים אין נ"ט לתוך ממשות החלב אלא מתערב עם טעם שני של החלב שבתוך המים נראה שהמים מותרים והכל מותר. אמנם יש לאסור מטעם אחר לפי שכשמדיחין קערות נדבק בהו שמנונית של המאכל ונוגע ביורה ונאסרה היורה מממשות הבשר שנכנס בה והכל אסור: