פסקי הרא"ש על חולין ז:יט

הראב"ד ז"ל דקדק מדאמר שלימה אין חתוכה לא מכאן יש ללמוד שאם בא אחד מעלמא וניקר את הבשר והלך לו. ואין כאן מי שבקי בניקור להראות לו שהוא מנוקר יפה. ואותו המנקר לא נודע לנו אם הוא בקי בניקור או לא. בחזקת היתר היא דתלינן שיפה ניקר ובקי הוא בניקור דאי לא תימא הכי חתוכה אמאי לא והא לא אכיל ממנה לעולם עד דמחוי ליה לבקי והוא ידע אם ניטל גידה. אלא שמע מינה כל ירך שאין הגיד ניכר בה בחזקת היתר היא. וכל שכן ירך מנוקרת שא"צ לחזור אחר מנקר ואין דומה להא דאמרינן לעיל (חולין דף ט.) בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה כי הבהמה בחייה אין בה שום היתר לפי שאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה ומש"ה קיימא בחזקת איסור עד שיודע לך במה נשחטה. אבל ירך כולה בחזקת היתר חוץ מן הגיד הלכך אמר רב רוב המתעסקין בניקור מומחין הן. דהשתא גבי שחיטת בהמה דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת אמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן בהלכות שחיטה ובבדיקת סכין ובכל דיני שחיטה. ירך שיש לו היתר ידוע כ"ש שיש לנו לומר כן. וליכא למימר דחיישינן הכא לאדם פושע ושלא כדין יסמוך על החתך של ירך. דגזירת חכמים בכל מקום אינה בשביל חשש דבר מקרה. אלא אמרינן מילתא דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן הילכך אם לא היה היתר גמור לסמוך על החתך לא היינו אוסרים לשלוח ירך חתוכה לעובד כוכבים .