פסקי הרא"ש על חולין ז:יב

האי אומצא דאסמיק הוא וחלייה אסור. לא אסמיק הוא וחלייה שרי. חלייה אסור פירש רש"י מוהל היוצא ממנו כשחותכו ולא גרסינן הוא. ולא נהירא דהיכי דמי אי דנצלה כל צרכו למה יהיה המוהל אסור הא אמר דעל ידי חתיכה ומליחה אף לקדירה שרי. ופליטה דמילחא לא עדיפא מפליטת צלי. דאדרבה גריע טפי שנהגו לבשל הכבד אחר צלייה ולא אחר מליחה ואם לא נצלה כל צרכו היכי בעי למימר שהוא מותר. דמדלא גריס הוא משמע שרוצה לומר שהבשר עצמו מותר. וזו תימה היאך יהיה מותר כל זמן שלא נפלט דמו הא למאן דאמר גומרי מצמת צמית אסר ליה אע"ג דדם האיברים שרי הכא הא דאסמיק שאני לפי שהדם בא ממקום אחר וכנוס בתוכו ועוד מדמייתי לקמן האי חלא דחליט ביה חדא זימנא משמע דאיירי בחלא ממש ולשון אחר שפירש רש"י שחולטין אותו אחר צלייתו להפליט הדם משמע דהבשר מותר מדלא גרסינן הוא: ועוד דלמה היו חולטין אותו אם היה נאסר וקשה להך פירוש דאי חלייה אסור איהו נמי אסור לפי שחוזר ונבלע בו כדאמרינן לקמן פרק כל הבשר (חולין דף קיא.) גבי כבד דחלטו ליה בחלא סבר רב פפא קמיה דרבא למימר תלייה אסור א"ל אי חלייה אסור איהו נמי אסיר. ועוד דומיא דחליט לקמן דהוי להצמית הדם בתוכו אית לן נמי לפרושי הכא. ונראה פירוש ריב"א דאומצא דאסמיק מיירי בבשר חי שנתנוהו לתוך חומץ וכן דרכו אם אינו שוהה בתוכה עד דאסמיק צמית ליה חלא ולא מפליט מידי. וכי משהי ליה בגויה עד דאסמיק הבשר נעקר ממנו הדם ונפלט לתוכו. הוא וחלייה אסור כי חוזר הדם ונבלע בתוכו. ובהאי אומצא דאסמיק פליגי לעיל. ואי חתכיה ומלחיה אפילו לקדירה שפיר דמי. ורבינא אמר אע"ג דלא אסמיק נמי חלייה אסור אי אפשר דלית ביה שורייקי דדמא. א"ל מר בר אמימר לרב אשי אבא מגמע ליה גמועי. איכא דאמרי רבינא גופא מגמע ליה גמועי. והילכתא לא אסמיק הוא וחלייה שרי א"ל מר בר אמימר לרב אשי האי חלא דחליט ביה חדא זימנא לא חליט ביה זימנא אחריתי. לפי שתשש כחו וחשוב כמים. מאי שנא מחלא דתמיחא פי' מאי שנא מחומץ שאין חזק מעיקרו ואפ"ה חולטין בו התם איתא לקיוהא דפירי בעיניה הכא ליתיה לקיוהא דפירי בעיניה: