פסקי הרא"ש על חולין ו:י

דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות א"ר יהודה אימתי בזמן שאין שם דם אלא הוא אבל יש שם דם בלא הוא פטור מלכסות:

גמ' ת"ר דמו וכסהו מלמד שכל דמו חייב לכסות מכאן אמרו דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות א"ר יהודה אימתי בזמן שאין שם דם אלא הוא אבל יש שם דם בלא הוא פטור מלכסות. תניא אידך דם הניתז ושעל אגפיים חייב לכסות. רשב"ג אמר במה דברים אמורים בזמן שלא כסה דם הנפש. אבל אם כסה דם הנפש. פטור מלכסות. אמר רב נחמן בר יצחק ושלשתן מקרא אחד דרשו. ת"ק סבר דמו כל דמו משמע. ורבי יהודה סבר דמו ואפילו מקצת דמו. רשב"ג סבר דמו המיוחד לו ואע"ג דאמרינן בפרק זה בורר (סנהדרין דף כה.) דאמתי דרבי יהודה בא לפרש. היינו דוקא במשנה אבל לא בברייתא. ובעירובין בסוף פרק חלון (עירובין דף פא:) גרסינן בכל הספרים כל מקום ששנה רבי יהודה אימתי במשנתינו וכו'. והיה אור"ת דאין הלכה כרבנן אלא כרבי יהודה אע"ג דפליג רבי יהודה דברייתא ארבנן. במשנה הוא בא לפרש ומתניתין עיקר. וכן פסק רב אלפס ז"ל דהלכה כרבנן דמתניתין וכדפריש רבי יהודה וצ"ע דרב חסדא ורמי בר חמא סברי בפרק זה בורר דאפילו במתניתין הוי אימתי לחלוק היכא דמוכח והכא נמי מוכח דבמתניתין לחלוק בא כמו שהוא חולק בברייתא. ויש ספרים דגרסי בברייתא קמייתא דמו וכסהו מלמד שדם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות אמר רבי יהודה אימתי וכו' תניא אידך דם הניתז ושעל אגפיים חייב לכסות אמר רשב"ג וכו' ולפי גירסא זו גם רבי יהודה דברייתא לפרש בא. ורבנן דהכא היינו ת"ק דרשב"ג. והשתא ניחא דהלכה כרבנן דמתניתין וכרבי יהודה:

מתני' במה מכסין ובמה אין מכסין. מכסין בזבל הדק ובחול הדק ובסיד ובחרסית ובלבינה ובמגופה שכתשן. אבל אין מכסין לא בזבל הגס ולא בחול הגס ולא בלבינה ובמגופה שלא כתשן. ולא יכפה עליו את הכלי. כלל אמר רשב"ג דבר שהוא מגדל צמחים מכסין בו. ושאינו מגדל צמחים אין מכסין בו. נראה דרשב"ג מפרש דברי ת"ק ולא פליג. וכן מוכח בגמרא דכל הני דקחשיב במתניתין חשיבי מגדל צמחים:

גמ' היכי דמי חול הדק. אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן כל שאין היוצר צריך לכתשו איכא דמתני לה אסיפא ולא בחול הגס ה"ד חול הגס אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כל שהיוצר צריך לכתשו. מאי בינייהו איכא בינייהו דצריך ולא צריך דמיפרך איפרוכי. פירש רש"י ללישנא קמא חשיב אין היוצר צריך לכתשו כיון דמיפריך ביד ללישנא בתרא דקאמר כל שהיוצר צריך לכתשו משמע כתישה כל דהו. ולפירושו הלכה כלישנא בתרא לחומרא ורב אלפס ז"ל לא הביא כי אם לישנא קמא משמע דמפרש איפכא: ת"ר וכסהו יכול יכסנו באבנים או יכפה עליו את הכלי תלמוד לומר בעפר. אין לי אלא בעפר מנין לרבות זבל הדק וחול הדק ושחיקת אבנים ושחיקת חרסית ונעורת של פשתן דקה צ"ל ונסורת של חרשין ונעורת של חרסין וסיד וחרסית ולבונה ומגופה שכתשן ת"ל וכסהו יכול שאני מרבה אף זבל הגס וחול הגס ושחיקת כלי מתכות ולבינה ומגופה שלא כתשן וקמח וסובין ומורסן ת"ל בעפר. ומה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו. אחר שריבה הכתוב ומיעט. מרבה אני את אלו שהן מין עפר. ומוציא אני את אלו שאינן מין עפר. כל אתן המגדל צמחים קרי מין עפר. א"ר זירא אמר רב השוחט צריך שיתן עפר למעלה ועפר למטה שנאמר וכסהו בעפר. עפר לא נאמר אלא בעפר מלמד שהשוחט צריך עפר למעלה ועפר למטה. נתינת הדם על עפר תיחוח חשיב נתינת עפר למטה. ולא בעינן שיתן העפר תיחוח ביד אלא מצא עפר תיחוח ושחט עליו דיו הוא בכך. והא דאמרינן לעיל (חולין דף לא.) דמזמין לעפר דכולה בקעתא. פירוש היה כותשו לעשותו עפר תיחוח. דרש רב נחמן בר רב חסדא אין מכסיך אלא בדבר שזורעין בו ומצמיח לאפוקי עפר המדבר אע"ג דעפר שמו והוא כשאר כל עפר הואל ואין מצמיח מה שזורעין בו גרע טפי מכל הני דקתני לעיל שמגדלין צמחים ואין שמן עפר. ודבר שאין עפר ואין מגדל צמחים אלא שהכתוב קרא עפר כגון אפר שנקרא עפר שנאמר ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת. וזהב דכתיב ועפרות זהב לו מכסין בו. אמר רבא הא בורכתא. אמר רב נחמן בר יצחק מאי בורכתא אנא אמריתא ניהליה ומהא מתניתא אמריתא ניהליה. דתניא היה מהלך במדבר ואין לו עפר לכסות שורף טליתו ומכסה. היה מהלך בספינה ואין לו עפר לכסות שוחק דינר זהב ומכסה. תניא הוסיפו עליהם השחור והכחול ונקרת פסולין. ויש אמרים אף הזרניך. אמר רבא בשכר שאמר אברהם אבינו ואנכי עפר ואפר זכו בניו לשתי מצות אפר פרה ועפר סוטה. א"ר אילעי אין העולם מתקיים אלא בזכות מי שבולם עצמו בשעת מריבה שנאמר תולה ארץ על בלימה. ואמר רבי אבהו אין העולם מתקיים אלא בזכות מי שמשים עצמו כמי שאינו שנאמר ומתחת זרועות עולם: הדרן עלך כסוי הדם