פסקי הרא"ש על חולין ג:סו

מתני' ובחגבים כל שיש לו ארבע רגלים וארבע כנפים וקרסולים וכנפיו חופין את רובו. רבי יוסי אמר ושמו חגב:

גמ' מאי רובו. אמר רב יהודה אמר רב רוב אורכו ואמרי לה רוב היקיפו אמר רב פפא הלכך בעינן רוב ארכו ורוב היקיפו. ת"ר אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן כגון הזחל הזה מותר רבי אלעזר בר' יוסי אומר אשר לו כרעים ממעל לרגליו אע"פ שאין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן. ופליגי תנא דבי רב ותנא דבי רבי ישמעאל דתנא דבי רבי ישמעאל דריש בכללי ופרטי ואייתר ליה סלעם לרבות ראשו ארוך. ואיתר ליה חגב לומר דבעינן שמו חגב. ותנא דבי רב לא דריש כללי ופרטי. אלא למינהו מרבה לכל אחד הדומה לו וליכא יתורא הילכך בעינן חמשה סימנין. וגם לא מצריך שמו חגב. הילכך נראה דהלכתא כתנא דבי רבי ישמעאל דמתניתין אתיא כוותיה דלא קתני אלא ארבע סימנים. ומתוך זה היה אומר הריב"ם ז"ל דרבי יוסי דמתניתין מפרש דברי ת"ק ולא פליג מדאכשר ת"ק בארבע סימנים ולא בעי אין ראשו ארוך א"כ סבר כתנא דבי רבי ישמעאל ואייתר ליה חגב לרבות שמו חגב. הלכך האידנא אפילו חגב הבא בארבע סימנים אין לאוכלו אלא במסורת עד שיהא מקובל ששמו חגב. וחגבים הללו אין טעונים שחיטה שהרי אחר דגים הזכירן הכתוב. זאת תורת הבהמה כמשמעה והעוף כמשמעו עוף ולא שרץ העוף דהיינו מינין קטנים. וכל נפש החיה במים אלו דגים. מכל נפש השורצת על הארץ אלו חגבים. כך כתב בעל הלכות. וכן מוכח בשבת בשילהי ר"ע שבת צ: דאמר חגב טמא אין מצניעין אותו לקטן דילמא מיית ואכיל ליה אבל חגב טהור אין לחוש. ובכריתות בריש דם שחיטה (כריתות דף כא.) אוציא דם חגבים שכולו היתר ומפרש דאינם טעונין שחיטה ובפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף לח.) אמר רב עובד כוכבים שהצית את האגם באור כל החגבין שבאגם אסורין ומפרש טעמא משום דלא ידעינן הי טמא והי טהור. אבל משום שלא נשחטו לא חייש: