פסקי הרא"ש על חולין ג:מז

הגלודה רבי מאיר מכשיר וחכמים פוסלין. תנו רבנן אם נשתייר בה כסלע כשירה. היכא אמר רב יהודה אמר שמואל על פני כל השדרה כולה ופירש רב נהוראי משמיה דשמואל ברחב כסלע על פני כל השדרה. רבי אלעזר בן אנטיגנוס אומר משום רבי ינאי על מקום טיבורו. רבה בב"ח אמר בראשי פרקים. בעי ר' ינאי בר' ישמעאל ניטל מקום השדרה וכולו קיים מקום טיבורו וכולו קיים ניטלו ראשי פרקים וכולו קיים מאי. תיקו. וספיקא דארייתא לחומרא. וכן כתב בעל העיטור. והרמב"ם ז"ל כתב הרי זו ספק ויראה לי שמתירין אותה ולא ידענא למה מתיר מספק. אמר רב כל העור מציל בגלודה חוץ מעור בית הפרסות. ורבי יוחנן אמר אפילו עור בית הפרסות מציל כתב רב אלפס ז"ל בשם הלכות גדולות דהלכה כרב דאמר כל העור מציל בגלודה חוץ מעור בית הפרסות. דהא רבי יוחנן הדר ביה לגבי רב. והוא כתב דלא מצינו שחזר בו רבי יוחנן. והוא פסק הלכה כשמואל לחומרא דבעי כל מקום השדרה משום דרב ורבי יוחנן לא בעו מקום מיוחד לשיור העור. ורבי ינאי ושמואל ורבה בר בר חנה שלשתן בעו מקום מיוחד לשיור העור והוו להו רב ור' יוחנן לגבייהו תרי לגבי תלת והלכה כרבים. ואע"ג דשמואל ורבי יוחנן הלכה כר' יוחנן. ורבה בר בר חנה נמי היה תלמידו של ר' יוחנן. ורב ושמואל הלכה כרב באיסורי. הא איכא ר' ינאי שהיה רבו של ר' יוחנן ובכל מקום הלכה כמותו באיסורי נגד ר' יוחנן וכ"ש כנגד רב. וכיון דבעינן מקום מיוחד נקטינן כשמואל המחמיר טפי. ודבריו תמוהין כי הוא דחה דברי רב ורבי יוחנן בשביל ר' ינאי. ואלמלא ר' ינאי היה פוסק כרב ור' יוחנן ושוב פסק כשמואל. אם הועילו דברי ר' ינאי לדחות את ר' יוחנן ורב לא יועילו לו לדחות דברי שמואל ורבה בב"ח. ובספרים שלנו לא נמצא ר' ינאי אלא ר' אלעזר בר ינאי א"כ ראיות רב אלפס דחויין. והילכתא כרב ור' יוחנן דלא בעי מקום מיוחד לשיור העור. ורב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ודברי ר' יוחנן שאמר אל תקניטני בלשון יחיד אני שונה אתה עיקר הם. דמכח הך מילתא פסק רבא לקמן בפ' בהמה המקשה (חולין דף עז.) כר"ל גבי גידין שסופן להקשות משום דהדר ביה ר' יוחנן לגביה דר"ל ואמר אל תקניטני בלשון יחיד אני שונה אותה. ובעל העיטור פסק כרב ולא ידענא טעמיה. והרמב"ם ז"ל פסק דבעינן מקום כל השדרה ומקום ראשי פרקים ומקום טיבורו ולא מסתבר כלל דאי גריס ר' ינאי ומכח זה דוחה דברי רב ור' יוחנן. א"כ יפסוק כר' ינאי. ואם אין גורס ר' ינא א"כ מילתא דפשיטא היא דהלכה כרב ור' יוחנן וכן עיקר:

מתני' אלו טריפות בעוף. נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת. הכתה חולדה על ראשה מקום שעושה אתה טרפה. נקב הקורקבן נקבו הדקין נפלה לאור ונחמרו בני מעיה בירוקין פסולים אדומים כשרים. דרסה וטרפה בכותל או שריצצתה בהמה והיא מפרכסת אם שהתה מעת לעת ושחטה כשירה. י"מ דטריפות דנחמרו מעיה אינו נוהג אלא בעוף ולא בבהמה. לפי שעור הבהמה קשה ומגין וכן אמרינן דף נז. גבי ריאה דעוף דאינה לא לינפל ולא ליחמר הואיל ורוחב צלעות מגינין עליה. והא דלא מני לוי טריפות זה עם יתירות טרפות העוף על הבהמה לפי שלא מנה אלא טרפות דשייך בעוף ובבהמה כגון נשבר העצם ולא ניקב קרום של מוח דלשניהם יש קרום ועצם וזה נטרף בשבירת עצם וזה עד שתינקב הקרום. אבל טריפות דנפילת אש לא שייך בבהמה לפי שהעור ועובי הצלעות והבשר מגין עליה. וגם בני מעיה קשין ליחמר טרם יחמרו מנפילת האש את עורה ואת בשרה ישרוף. והרמב"ם ז"ל התיר. וכן כתב פ"י מה"ש ושתי טריפות יש בעוף יותר מן הבהמה ואע"פ שיש לה אתן האיברים. ואלו הן עוף שנשתנו מראה בני מעיו מחמת האור. ועוף המים שנקב עצם ראשו. ובעל העיטור ז"ל כתב דרך פשרה דעוף מכיון שנפל לאור צריך לבדוק לפי שאין לו עור וקרוב לדבר שנחמרו מעיו. אבל בהמה אין חוששין לה. אבל אם ודאי נחמרו גם היא נטרפה בכך. ואין אלו אלא דברי נביאות. אלא ודאי נראה דלא שייך בבהמה דא"כ היה לו לשנותו אצל טרפות דבהמה כי שם שנה עיקר טרפות ואינו שונה גבי עוף אלא דברים שיש בהם טעם כגון נקובת וושט ופסוקת הגרגרת דלא תסוק אדעתין למימר משום דעוף זוטרא חיותיה יטרף בנקיבת הגרגרת והכתה חולדה מקום שעושה אתה טרפה לאשמועינן דלא תימא כל עוף קרומו רך כמו עוף המים ויטרף בשבירת העצם בלא נקיבת הקרום. וניקבו הדקין משום סיפא יצאו בני מעיה ולא ניקבו ודרסה וטרפה ורצצתה בהמה במקום נפלה מן הגג דלא שייך גבי עוף אלא נפלה לאור אי שייך גבי בהמה ה"ל למתנייהו גבי בהמה ותו לא מידי:

גמ' הכתה חולדה מקום שעושה אותה טריפה. איתמר רב ושמואל ולוי דאמרי מכניס ידו מבפנים אם מבצבץ ועולה טריפה ואם לאו כשירה רב שיזבי בדיק בשימשא רב יימר בדיק במיא רב אחא בר יעקב בדק בגילא דחיטתא והתני לוי כל טרפות ששנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף יתר עליהן העוף נשבר העצם אע"פ שלא ניקב קרום של מוח. ההוא בעוף של מים הואיל וקרומו רך. אמר רב שיזבי הני אווזי דידן הואיל ושכיחי במיא כעוף של מים דמי: