פסקי הרא"ש על חולין ג:מב

אמר רב יהודה דרוסה שאמרו עד שיאדים הבשר כנגד בני מעיים. נתמסמס הבשר רואין אותו כאילו אינו. פירש רש"י כגון דרוסה בירך שלא כנגד החלל ונרקב הבשר רואין אותו כאילו אינו. ואם יש בו טרפות כגון בצומת הגידין טריפה דהאי נמי כנטול דמי. וי"מ לענין נשבר העצם ויצא לחוץ דאמרינן לקמן בפרק בהמה המקשה (חולין דף עו.) אם עור ובשר חופין את רובו כשירה. ועלה קאמר רב יהודה שאם נתמסמס אותו בשר אין מגין. והרמב"ם ז"ל פירש דעל דרוסה קאי דאם האדים הבשר כנגד בני מעיים או נתמסמס אפילו לא האדים אסור. ורבינו אפרים ז"ל פירש לענין בשר החופה את רוב הכרס. נתמסמס כאילו ניטל. היכי דמי נתמסמס. א"ר הונא בריה דרב יהושע כל שהרופא גוררו ומעמידו על בשר חי. א"ר אשי כי הוינן בי רב כהנא אייתו ריאה לקמן כי הוה מותבינן לה יתבא שפיר. כי הוה מדלינן לה מתלחא ונפלה תילחי תילחי וטרפינן לה מדרב הונא בריה דרב יהושע. אמר רב הונא בקוץ עד שתינקב לחלל. פירש רש"י ואין לו בדיקה כי הנקב דק. וספק קניא דלעיל דאית ליה בדיקה. קנה הוא גדול מקוץ. ועוד למעלה אין צריך לבדוק אלא הוושט אבל הכא צריך לבדוק את הכרס והדקין ונקב קטן אי איפשר ליבדק בכולו. וישב לו קוץ בוושט אית ליה בדיקה מהאי טעמא. ומה שפי' רש"י דאין לו בדיקה משום דמשמע ליה דומיא דדרוסה כשהאדים הבשר כנגד בני מעיים. ובעל הלכות כתב בקוץ עד שתנקב לחלל ותטרף בו. כלומר שבודקין אם נקב אחד מן האיברים שנקובתו במשהו. בדרוסה עד שיאדים הבשר כנגד בני מעיים. בסימנין עד שיאדימו הסימנין עצמן ובין וושט ובין קנה דריסתו במשהו. מאי טעמא זיהרא מיקלא קלי. יתיב רבי יצחק בר שמואל בר מרתא קמיה דרב נחמן ויתיב וקאמר דרוסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעיים. א"ל האלהים מורה בה רב מכפא דמוחא עד אטמא. פירש רש"י הא דבדקינן דרוסה היינו בספק דרוסה או שדרסה ואין מקום הדריסה ניכר מבחוץ משמע דבודאי דרוסה לא מהניא בדיקה וכן פי" רש"י והר"ר זרחיה הלוי דודאי דרוסה לא מהניא בדיקה שמא פעמים יאדים הבשר ואין אנו יכולין לכוין להכיר אדמומית ונראה שיש בדיקה אף לודאי דרוסה מדאמר בסמוך בסימנין עד שיאדימו הסימנין עצמן אבל האדים הבשר כנגד הסימנין ולא האדימו הסימנין כשירה אע"ג דבודאי נדרסה כיון שהאדים הבשר. ועוד מדקאמר דמורה בה רב מכפא דמוחא ועד אטמא והיינו על כרחן בודאי דרוסה דרב לא חייש לספק דרוסה דלא הדר ביה כדפירש הקונטרס לעיל. ועוד דבעי קנה נקובתו בכאיסר דריסתו בכמה אלמא אע"ג דמאדים משהו ונדרס ודאי בעי למימר דכשר עד שיהא בכאיסר. ונראה שגם רש"י לא נקט ספק אלא משום דאז צריך לבדוק בכל מקום גבה וכריסה וצידיה וכל שכנגד החלל דיו אבל אם היה ניכר מקום הדריסה לא הוה צריך לבדוק אלא מקום הדריסה בלבד:

מתני' אלו כשירות בבהמה. ניקבה הגרגרת או שנסדקה. עד כמה תחסר. רבן שמעון בן גמליאל אומר עד כאיסר האיטלקי. נפחתה הגולגולת ולא ניקב קרום של מוח. ניקב הלב ולא לבית חללו. נשבר השדרה ולא נפסק החוט שלה. ניטלה הכבד ונשתייר הימנה כזית. המסס ובית הכוסות שניקבו זה לתוך זה. ניטל הטחול ניטלו הכליות ניטל לחי התחתון נטלה האם שלה. וחרותה בידי שמים כשירה. והגלודה רבי מאיר מכשיר. וחכמים פוסלין. כתוב בפיסקי הגאונים הא דניטל לחי התחתון כשר היינו דוקא שיכולה לחיות על ידי הלעטה והמראה. הא לאו הכי טריפה: גמ' אמר רב מתנא האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה טריפה. ורבא אמר כשירה ואי איפסיק ניביה טריפה. והילכתא אפילו איפסיק ניביה כשרה עד דמיעכול עכולי: עד כאיסר. אמר אביי כפשיטא זוטרתי דמשתכחי ביני פשיטי רברבי דפומבדיתא. והיינו שיעורא דדינרא קורדיניתא: