פסקי הרא"ש על חולין ג:מ

ודרוסת הזאב. אמר רב יהודה אמר רב בבהמה מן הזאב ולמעלה. בעופות מן הנץ ולמעלה ופריך בעופות מאי קמ"ל מתניתין היא ודרוסת הנץ בעוף הדק אבל למטה מן הנץ לא דריס ותירץ דאיידי דאמרינן בבהמה מן הזאב ולמעלה דאית ביה חדוש כדמפרש נקט נמי מן הנץ ולמעלה אי נמי כי היכי דאשמועינן בבהמה דלא תימא אורחא דמילתא קתני הכי נמי איכא לשנויי בעופות. למעוטי מאי. אילימא למעוטי חתול פשיטא דרוסת הזאב תנן. וכי תימא קמ"ל דזאב אפילו בגסה נמי דריס והא קתני סיפא רבי יהודה אומר דרוסת הזאב בדקה ודרוסת ארי בגסה אבל דרוסת הזאב בגסה לא. וכי תימא רבי יהודה פליג אתנא קמא. והאמר רבי בנימין בר יפת א"ר אלעזר לא בא רבי יהודה אלא לפרש דברי חכמים. גברא אגברא קרמית. מר סבר פליגי וסברי רבנן דזאב בגסה נמי דריס. והוה אמינא דחתול דריס בדקה הילכך אתא רב לאשמועינן דחתול לא דריס בדקה. וקשה לפירושו מדקאמר ואי בעית אימא למעוטי חתול משמע דשינוייא קמא לא אתא למעוטי חתול. ועוד מאי דוחקין למימר דרב פליג ארבי בנימין בר יפת לימא רב פירושא דמתניתין אתא לאשמועינן וכרבי בנימין. וזאב לא דריס אלא בדקה ולמעוטי חתול. הילכך נראה לפרש ודילמא הא קמ"ל דזאב בגסה נמי דריס ולא בא למעוטי חתול וה"ק כל מן הזאב ולמעלה שוין מה ארי בגסה אף זאב בגסה. ואב"א לעולם למעוטי חתול ואי ממתניתין הוה אמינא אורחא דמילתא קתני. כתב בספר התרומה כיון דאיכא תרי שינויי לשינוייא קמא פליגי ולשינוייא בתרא לא פליגי אזלינן לחומרא כלישנא קמא. והלכה כרב דאמר פליגי והלכה כחכמים דסברי דזאב דריס בגסה. ורב אלפס ז"ל כתב דזאב לא דריס בגסה. ונ"ל כדבריו דכיון דאיכא תרי שינויי שבקינן האי שינויא דמפליג אמוראין ותנאין ונקטינן האי שינוייא דלא פליגי אמוראי ולא תנאי. ועוד אליבא דרב לא אימעוט חתול מדריסת דקה. וכולה סוגיא מוכחת דחתול באימרי רברבי לא דריס אלא דווקא באימרי זוטרי. אמר רב חסדא אמר רב דריסת חתול ונמייה בגדיים וטלאים. דריסת חולדה בעופות. איתיביה דריסת חתול נץ ונמיה עד שתנקב לחלל. פירש רש"י כקוץ בעלמא אבל ארס שלהן אין מזיק. והרמב"ם ז"ל כתב דארס שלו מזיק אם נקב לחלל בגדיים וטלאים. וכן כתב רב אלפס ז"ל ודרוסת הנץ בגדיים וטלאים לבית חללו פסולה. אבל אי לא אנקוב לחלל כשר. ומדקדקין מדקתני דריסת חתול נץ ונמייה עד שתנקב לחלל אלמא כשניקב לחלל מיקרי דריסה. ולרש"י הכי פירושו דריסתן אינו אלא כנקיבת קוץ לחלל. הוא דאמר כבריבי דתניא ברבי אומר לא אמרו דאין דריסה אלא במקום שאין מצילין. אבל במקום שיש מצילין יש דריסה. איכא דאמרי הא מני בריבי דתניא בריבי אומר לא אמרו יש דרוסה אלא במקום שיש מצילין. אבל במקום שאין מצילין אין דרוסה. פירוש הך ברייתא דחתול נץ ונמייה אין להן דריסה מיירי במקום שאין מצילין ומתניתין דרוסת הנץ בעוף הדק דמשמע אף במקום שאין מצילין דומיא דארי וזאב אפילו בריבי מודה דדרסי בכל ענין. ולא מפליג אלא בחיות קטנות דאין כח בארס שלהן להמית אלא מתוך חמה מרובה. היינו בעוף הדק דבכל דהוא יזיק לו הארס. אבל בגדיים וטלאים ועוף הגס אין לו כח להמית אלא במקום שיש מצילין ולהאי שינוייא סברי רבנן דחתול דריס אף במקום שאין מצילין. ורב חסדא סבר כרבנן. וללישנא קמא סבר רב חסדא כבריבי דחתול אין לו דריסה אלא במקום שיש מצילים ואע"ג דלישנא בתרא לחומרא מסתברא דהלכה כלישנא קמא. דלישנא בתרא דחיקא הוא. משום דבעינן לפלוגי לבריבי בנץ בין דרוסת עוף הדק לדריסת גדיים וטלאים ועוף הגס. וזהו דוחק גדול לומר דאית ליה דריסה בכולהו ואין דריסתו שוה בהן. לזה דוקא במצילין ולזה אף באין מצילין. ולהא פיסקא ניחא מה שאין העולם נזהרין כשחתול נכנס ללול של תרנגולין ואיהו שתיק ואינהו מצפצפי. וכן כתב בספר התרומה אבל רב אלפס ז"ל לא חלק בין מצילין לאין מצילין משמע דסבר כלישנא בתרא לחומרא ומסקינן אליבא דרב דאין דריסה לחתול באמרי רברבי. אבל באימרי זוטרי אית ליה דריסה. וכן לנמיה ולחולדה אין דריסה בגדיים וטלאים. אבל בעופות יש להן דריסה. ושועל אתימא דיש לו דריסה ואיתימא דאין לו דריסה וספיקא דאיסורא לחומרא ודוקא בגדיים וטלאים דלא עדיף מחתול וגם למטה מן הזאב הוא ואין לו דריסה בדקה: בעי רב אשי שאר עופות טמאין יש להן דריסה או אין להן דריסה. א"ל רב הלל לרב אשי כי הוינן בי רב כהנא אמרינן שאר עופות יש להן דריסה והא אנן דרוסת הנץ תנן. אמרי נץ ברברבי מיניה. שאר עופות טמאין כדכוותייהו. אי נמי נץ בדכוותייהו שאר עופות טמאין בזוטרי מינייהו ובעיא דרב אשי ליכא למיפשט ממילתא דרב דאמר בעופות מן הנץ ולמעלה דמשמע דכל עופות שמן הנץ ולמעלה דורסין. דאיכא למימר דאגס קאי ולאו למעוטי מנץ ולמטה דאין להן דרוסה ולמעלה יש להן דריסה. דאגב דנקט בבהמה מן הזאב ולמעלה למעוטי חתול נקט נמי בעופות מן הנץ ולמעלה כדפרישית לעיל. והא דאמר רב נחמיה בבהמה מן הזאב ולמעלה. לא בא לומר דכל מן הזאב ולמעלה יש לו דריסה כגון דוב ונמר. דא"כ מאי שקיל וטרי הש"ס לעיל במילתיה דרב למאי איצטריך הא טובא אתא לאשמועינן דכל מן הזאב ולמעלה דריס וממתניתין לא שמעינן אלא זאב וארי. ועוד מאי קמיבעיא ליה בעופות טמאין כי היכי דבבהמה מן הזאב ולמעלה דריס הוא הדין בעופות מן הנץ ולמעלה דורס אלא ודאי נראה דאין דריסה אלא לזאב וארי. ואע"פ שהדוב שכול אינו דורס וגם אין לו צפורנים לדרוס וגם הנמר אע"פ שהוא עז שמא אינו דורס מידי דהוה אשועל אע"פ שנשיכתו קשה מספקא ליה אם יש לו דריסה אף כחתול. ועוד מאן לימא לן שהוא למעלה מן הזאב שמא הוא למטה מן הזאב כי חיה קטנה היא וכן מסתבר דקים ליה לגמרא דאין דריסה אלא בזאב וארי. מדלא בעי הש"ס אי יש דריסה בשאר חיה כי היכי דבעי בשאר עופות טמאין ואין לומר דפשיטא ליה דיש להן דריסה. דאמאי פשיטא ליה יותר מבעופות. אלא ודאי נראה דפשיטא ליה בבהמה דאין להן דריסה. ומספקא ליה בעופות משום דהרבה עופות דורסין. ומספקא ליה אם יש להן ארס להמית. מיהו יש להסתפק לפי המסקנא דאמר נץ וגס ברברבי מינייהו ושאר עופות בדכוותייהו אם יש דריסה מן הנץ ולמטה. כי היכי דמן הזאב ולמעלה אתא למעוטי חתול באימרי רברבי ואפילו הכי דריס באימרי זוטרי. הכי נמי מן הנץ ולמעלה דהיינו גס דרסי אף ברברבי מינייהו ושאר עופות טמאין בדכוותייהו או דילמא אי מפרשינן הכי לא הוה ליה למימר מן הנץ ולמעלה כיון דלמעלה ולמטה שוין. ולא דמי למן הזאב ולמעלה דאתא למעוטי חתול מבהמה. וגם למעלה מן הזאב אין דריסה כי אם בארי. ומסתבר דאין דריסה מן הנץ ולמטה מטעמא דפרישית. אמר רב יוסף נקיטינן אין דריסה לכלב. אמר אביי נקיטינן להני דדרסי דלא דרסי אלא ביד לאפוקי רגל דלא ואין דריסה אלא בציפורן לאפוקי שן דלא עד דמינקב לחלל. ואין דריסה אלא מדעת לאפיקי שלא מדעת דלא כגון שנפל על הבהמה ונתקע בה צפורניו. ואין דריסה אלא מחיים לאפוקי לאחר מיתה כגון שדרסה ומקמי דלשקלה לסיחופיה קטלוה. אי נמי דפסקוה לידיה. מהו דתימא בהדי דדריס שדי זיהריה. קמ"ל בהדי דשליף שדי זיהריה. ואין לסמוך על זה לשחוט את העוף בעוד שהנץ יושב עליו. לפי שפעמים כשהנץ רודף אחר העוף הוא מכהו בציפורניו דרך פריחתו: