פסקי הרא"ש על חולין ג:לא

תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר בני מעיים שניקבו וליחה סותמתן כשירה ולית הלכתא כוותיה: לעיל (חולין דף מג.) ניקבה המרה אמר רב יצחק בר יוסף א"ר יוחנן מרה שנקבה וכבד סותמתה כשירה. א"ר שימי בר חייא מקיפין בבני מעיים הנהו בני מעיים דאייתו לקמיה דרבא אקפינהו ולא אידמו אתא רב משרשיא בריה משמש בהו ואקפינהו ואידמו א"ל מנא לך הא. א"ל מסברא כמה ידא ממשמשי בהו מקמי דליתו קמיה דמר אמר רבא חכים ברי בטריפות כר' יוחנן. כתב בעל העיטור ז"ל דה"ה בלב וקורקבן דאינהו בני מעיים איקרו כדאמרינן לקמן (חולין דף נו:) גבי נחמרו בני מעיה לא שנו אלא בלב וקרקבן וכבד. ור"י פירש לקמן דנהי דבלשון משנה וברייתא הוי בכלל בני מעיים בלשון האמוראים לא הוי בכלל מעיים. כדאמרינן לקמן (חולין דף נא:) גבי נפולה דאמר אמימר נפולה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעיים מר זוטרא מוסיף כנגד כל החלל. וכן נמי גבי דרוסה דף נג: משמע דלאמימר בני מעיים הכרס והדקין ואתא מר זוטרא להוסיף כנגד הדפנות כגון ריאה ולב וכבד הילכך בני מעים דהכא היינו כרס ודקין. רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו מקיפין בריאה אמר רבא לא אמרן אלא באותה ערוגה אבל מערוגה לערוגה לא והלכתא אפילו מערוגה לערוגה מדקה לדקה ומגסה לגסה. פירוש מריאה של צאן לצאן ומשל שור לשור אחר. אבל מדקה לגסה ומגסה לדקה לא. רבה ורבא דאמרי תרוייהו מקיפין בקנה. א"ר פפא לא אמרן אלא באותה חוליא אבל מחוליא לחוליא לא והילכתא אפילו מחוליא לחוליא ומבר חוליא לבר חוליא. אבל לא מחוליא לבר חוליא ומבר חוליא לחוליא. פירש"י חוליא שלשה טבעות כדאמרינן מנחות דף לט. גבי ציצית דקרי חוליא לשלש כריכות ובר חוליא היינו מחציין של הטבעות ולמטה כשמתחילין להיות דקין. וי"מ חוליא היינו הטבעות ובר חוליא העור שבין הטבעות ורש"י פירש מדקה לדקה ומגסה לגסה מאונא לאונא ומאומא לאומא אבל לא מאומא לאונא ומאונא לאומא. והביא ראיה מבעל הלכות שכתב בתר שמעתא וכן בקנה אלמא ריאה דומיא דקנה מה קנה באותו קנה עצמו אף ריאה באותה ריאה עצמה. דלא מיסתבר ליה להקל כולי האי להקיף מבהמה לבהמה. ולישנא דמדקה לדקה משמע כפירוש רב אלפס ז"ל דלפירוש רש"י הוה ליה למימר מקטנה לגדולה. כדקאמר ר' יהודה בכרס לעיל (חולין דף מב.) ומיהו לקמן (חולין דף נד.) גבי שמוטה ושחוטה הוכיח ר"י מההוא דשחט הוושט ונמצאת הגרגרת שמוטה דאין מקיפין מבהמה לבהמה: