פסקי הרא"ש על חולין ג:טז

האי ביני ביני דאתיא לקמיה דרב אשי סבר רב אשי למיטרפה א"ל רב הונא מר בר רב אחא לרב אשי כל הני חיוי ברייתא הכי אית להו וקרי להו טבחי עינוניתא דוורדא. כתב רש"י ומדסבר רב אשי למיטרפה שמעת מינה לאו אורחא ובהני דידן דרובן אית להו אי משכחינן דלית להו עינוניתא דוורדא כשירה. ואי אית לה תרתי טריפה. דהא יתרת דביני ביני היא ולאו אורחא. דחדא גופא לא מכשרינן אלא משום דכל הנך חיוי ברייתא הכי אית להו. ורבינו אפרים בר יצחק ז"ל היה מכשיר בשתים משום דעל אחת לא היה אומר כל חיוי ברייתא הכי אית להו שהרי כל בהמות שלנו יש להן אחת אלא על השניה אמר דכשירה משום דברייתא הכי אית להו. והיכא דליכא כלל היה מטריף. ונראה דאין להביא ראיה מבהמות שלנו דחלוקות משלהן. כדאשכחן בפ' הלוקח בהמה (בכורות דף יט:) דפרה בת ג' ודאי לכהן ושלנו יולדות לפעמים בת שתים. ובשם הגאונים מצאתי כתוב דכיון דיש בהמות שאין להן וישנה במקצתן אין להטריף בשום שינוי שימצא בה בין שאין לה כלום ובין שימצאו שתים ושלש. וה"מ מגוה אבל מגבה אפילו כטרפא דאסא טריפה אבל פחות מטרפא דאסא אחר שנפחוה כשירה ויראה שאם נמצאת העינוניתא מצד שמאל טריפה כיון שאין זה מקומה. והא דמיטריף מגבה ולא מיטריף מגוה ומשמאל. לאשמועינן דמגבה אפילו מימין טריפה. והיכא דחסרה אונות הימין יש רוצים לומר דעינוניתא מצטרפת בהדייהו להשלימן ואין נראה לרש"י כיון דלא קיימא בדרא דידהו יתרת היא ואותן הראויין להיות חסירות הויא לה כחליף וטריפה: