פסקי הרא"ש על חולין ב:יב

השוחט את המסוכנת רבן גמליאל אומר עד שתפרכס ביד וברגל. רבי אליעזר אומר דייה אם זינקה. רבי שמעון אומר השוחט בלילה ולמחר השכים ומצא כתלים מלאים דם כשירה. בידוע שזינקה וכמדת רבי אליעזר. וחכמים אומרים עד שתפרכס ביד או ברגל או עד שתכשכש בזנבה. אחת בהמה דקה ואחת בהמה גסה. בהמה דקה שפשטה ידה ולא החזירה פסולה שאינו אלא הוצאת נפש. בד"א שהיתה בחזקת מסוכנת אבל אם היתה בחזקת בריאה אפילו אין בה אחד מכל סימנין הללו כשירה:

גמ' היכי דמי מסוכנת. אמר רב יהודה אמר רב כל שמעמידין אותה ואינה עומדת ואפילו אוכלת בקעיות רב הונא בר שלמיא משמיה דרב אמר אפילו אוכלת קורות. אמר רבא הילכתא כי הא מתניתא דתניא בהמה שפשטה ידה ולא החזירה פסולה. בד"א ביד אבל ברגל בין שפשטה ולא כפפה בין שכפפה ולא פשטה כשירה. בד"א בדקה אבל בגסה בין ביד בין ברגל בין שכפפה ולא פשטה בין שפשטה ולא כפפה כשירה. ועוף אפילו לא ריפרף אלא בגפו ולא כשכש אלא בזנבו הרי זה פירכוס. וכן נמי בהמה אם כשכשה בזנבה כדתנן במתניתין. ואמרינן בפ"ק דמסכת עבודה זרה דף טז. אמר רב חנן בר אבא אמר רבי חייא חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפירכוס. לעיל (חולין דף לח.) ואמר רבא פירכוס שאמרו בסוף שחיטה. ואם לאו בידוע שנשמתה ניטלה הימנה קודם לכן. והאי דמהני אם השכים ומצא כתלים מליאים דם. משום דאין דרך בהמה לזנק כי אם בגמר השחיטה:

מתני' השוחט לעובד כוכבים שחיטתו כשירה. ורבי אליעזר פוסל. א"ר אליעזר אפילו שחטה שיאכל עובד כוכבים אפילו מחצר כבד שלה פסול. שסתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים. א"ר יוסי ק"ו הדברים ומה במקום שהמחשבה פוסלת במוקדשין אין הכל הולך אלא אחר העובד. מקום שאין המחשבה פוסל בחולין אינו דין שלא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט:

גמ' אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי דסבר זה מחשב וזה עובד לא אמרינן. ת"ר השוחט את הבהמה לזרוק את דמה לעבודת כוכבים ולהקטיר את חלבה לעבודת כוכבים הרי אלו זבחי מתים. שחטה ואח"כ חשב עליה זה היה מעשה בקיסרי ולא אמרו בה לא איסור ולא היתר: