פסקי הרא"ש על ברכות ח:ג

מתני' אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של עובדי כוכבים ולא על הנר ולא על הבשמים של מתים ולא על הנר ולא על הבשמים של עבודת כוכבים ואין מברכים על הנר עד שיאותו לאורו:

גמ' נר של עובד כוכבים משום דלא שבת ובשמים של עובד כוכבים משום דסתם מסיבתן לעבודת כוכבים. ת"ר אור ששבת מברכין עליו שלא שבת אין מברכין עליו ומאי שלא שבת שלא שבת ממלאכת עבירה אבל אור של חיה ושל חולה מברכין עליו תנ"ה עששית שהיתה הולכת ודולקת בשבת למוצ"ש מברכין עליה: ת"ר ישראל שהדליק מעכו"ם ועכו"ם שהדליק מישראל מברכין עליו עכו"ם מעכו"ם אין מברכין עליו עכו"ם שהדליק מישראל ניחא וישראל שהדליק מעכו"ם אע"פ שלא שבת מברך דכי קא מברך אתוספתא דהיתרא קמברך והא דאין מברכים על העכו"ם שהדליק מעכו"ם אתוספתא דהיתרא דגזרינן אטו עכו"ם ראשון ועמוד ראשון: ת"ר היה מהלך חוץ לכרך וראה אור אם רוב עכו"ם אינו מברך ואם רוב ישראל מברך תני חדא אור של כבשן מברכין עליו ותניא אידך אין מברכין עליו לא קשיא הא לכתחלה והא לבסוף דהא דלבסוף נעשה להאיר ומברכין עליו תני חדא אור של בהכנ"ס מברכין עליו ותניא אידך אין מברכין עליו לא קשיא הא דאיכא אדם חשוב והא דליכא אדם חשוב פירש"י כשיש אדם חשוב אז עשוי לכבוד ולא להאיר וי"מ איפכא דאדם חשוב עשוי להאיר ואי ליכא אדם חשוב לכבוד בית הכנסת הדליקו וגרסינן הא והא דליכא אדם חשוב ת"ר היו יושבים בבית המדרש והביאו אור לפניהם ב"ש אומרים כל אחד מברך לעצמו מפני ביטול בית המדרש ובית הלל אומרים אחד מברך לכולן משום ברוב עם הדרת מלך ולא דמי לפת דאמרינן לעיל פרק כיצד מברכין (ברכות דף מב) בישבו שמברך לעצמו דשאני התם כיון דצריך הסיבה ולא הסיבו לא קביעי לצאת אחד בברכת חבירו אבל הכא הוי כמו יין אליבא דרב שם דף מג דלא בעי הסיבה ואפילו לרבי יוחנן דאמר יין בעי הסיבה ה"מ דחשוב ורגילין להסב עליו אבל שאר ברכות כמו שהסיבו דמי: ע"ב ת"ר גחלים לוחשות מברכין עליהם עוממות אין מברכין עליהם היכי דמי לוחשות אמר רב חסדא כל שאילו מכניס קיסם ביניהם ודולק מאיליו ומיירי דהני גחלים לוחשות עשוין להאיר: ע"א ולא על הנר ולא על הבשמים של מתים אמר רב יהודה אמר רב כל שמוציאין לפניו ביום ובלילה אין מברכין עליו וכל שאין מוציאין לפניו ביום נ"א אלא בלילה מברכין עליו ואותו שמוציאין לפניו ביום ובלילה אע"ג דהשתא מיהא להאיר הוא עשוי כיון שאפי' ביום מוציאין לפניו לכבוד אין מברכין עליו הלכך אין מברכים על הנר של בית הכנסת כיון דרגילין האידנא להדליקו לכבוד בית הכנסת אפילו ביום. א"ר הונא בשמים של בית הכסא ושמן העשוי להעביר את הזוהמא אין מברכין עליו מ"ט כל מידי דלאו לריחא עביד לא מברכין עליה הא דאמרינן לעיל בפרק כיצד מברכין (ברכות דף מג.) האי מאן דארח אתרוגא או בחבושים מברך ברוך שנתן ריח טוב בפירות מיירי כגון שלקחו להריח בו או לאוכלו ולהריח בו אבל אם לקחו לאוכלו והריח בו כיון דלא נתכוין להריח אין צריך לברך עליו: תנו רבנן הנכנם לחנותו של בשם והריח ריח אפילו ישב שם כל היום כולו אינו מברך אלא פעם אחת נכנס ויצא נכנס ויצא מברך על כל פעם ופעם. ת"ר היה מהלך חוץ לכרך והריח ריח אם רוב עכו"ם אינו מברך אם רוב ישראל מברך. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן היה מהלך בשוקי טבריא בערבי שבתות או בשוקי צפורי במוצאי שבתות והריח ריח אינו מברך מפני שחזקתו לגמר את הכלים: אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו וכמה עולא אמר כדי שיכיר בין איסר לפונדיון וחזקיה אמר כדי שיכיר בין מלוזמא של טבריא למלוזמא של צפורי לכך נהגו להסתכל בצפרנים בשעה שמברכין על הנר להראות שיכול ליהנות ממנו ולהכיר בין מטבע למטבע כמו שמכיר בין צפורן לבשר. אמר רב יהודה אמר רב אין מחזרין על האור כדרך שמחזרין על כל המצות לפי שברכה זו אינה אלא לזכר בעלמא שנברא האור במו"ש דאי משום הנאת האור מברך היה צריך לברך בכל פעם ופעם כשנהנין מן האור מכ"ש על הבשמים דאינה אלא להשבת נפשו: