פסקי הרא"ש על ברכות ז:יח

רב ושמואל כרכי רפתא אתא רב שימי בר חייא הוה קמסרהב ואכיל אמר ליה רב מאי דעתיך לאיצטרופי בהדן אנן גמר לנו סעודתנו אמר ליה שמואל אילו מייתי לי ארדילייא וגוזליא לאבא מי לא אכלינן והכי הלכתא דרב נמי לא פליג עליה הילכך שנים שאכלו ואחר כך בא שלישי ואכל קודם שאמרו שנים הב לן ונבריך מצטרף עמהם והלכתא גדול מברך אע"ג דאתא בסוף סעודה: