פסקי הרא"ש על ברכות ה:כב

ת"ר אלו הברכות שאדם שוחה בהן באבות תחלה וסוף בהודאה תחלה וסוף אם בא לשחות בסוף כל ברכה וברכה ובתחלת כל ברכה וברכה מלמדים אותו שלא ישחה פ' ת"ה דף כח ע"ב א"ר תנחום א"ר יהושע בן לוי המתפלל צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה כלומר שיהו בולטים החוליות שבשדרה לאחריו מלשון פקק הגפן שהוא קשר שבגפן שבולט לחוץ עולא אמר עד שיראה איסר כנגד לבו פי' רב האי ז"ל שאם היה איסר מונח בקרקע כנגד לבו שיראה אותו ר' חנינא אמר כיון שמנענע ראשו שוב אינו צריך ואמר רבא והוא דמצער נפשיה ואתחזי כמאן דכרע אלא שאינו בריא ואינו יכול לכרוע כראוי: ירושלמי בפרק מאימתי קורין הכל שוחין עם ש"ץ בהודאה ר' זירא אומר ובלבד במודים תניא הכורע בהודאה של הלל ובהודאה של ברכת המזון ה"ז מגונה: