פסקי הרא"ש על בכורות ג:ג

היכי דמי טינוף. אמר רב כדאמרי רעיותא דצלת עצר חיותא. ושמואל אמר בעבועי דדמי וצריך להראותו לרועה חכם. מצינו לוקח מן העובד כוכבים. לוקח מישראל מאי אמר רב בכור ודאי. דאם איתא דבכרה אישתבוחי הוה משתבח בה. פירש"י שכבר ביכרה ולא תסתכן עוד בלידה. אבל עובד כוכבים א"נ א"ל הכי אין דבריו אמת. ויש ללמוד מכאן אפי' אי מסיח לפי תומו אינו נאמן דלהשביח מקחו אומר כן. ועוד יש לפרש דאשתבוחי דקאמר היינו שכבר נפטר מן הבכורה. ושמואל אמר בכור ספק. זימנין דלא א"ל דסבר דלמא לשחיטה קא בעי לה. ור' יוחנן אמר חולין ודאי דאם איתא דלא בכרה כיון דאיכא איסורא אודעי מודע ליה. תניא כוותיה דר' יוחנן אם לא הודיעו הולך ושוחט ואינו נמנע. לימא תיהוי תיובתא דרב ושמואל. אמרי התם גבי אותו ואת בנו במוכר תליא מלתא הכא בלוקח תליא מלתא. בהלכות גדולות פסק כרר' יוחנן דבמסכת י"ט דף ד. אמרינן רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן וה"ר יונה ז"ל כתב דהלכה כשמואל דאמר מלתא מיצעתא. דענין אכילתו בלא מום הוו להו רב ושמואל דאסרי תרי ורבי יוחנן דאמר חולין ודאי יחיד לגבייהו. ולענין נתינתו לכהן הוו להו רבי יוחנן ושמואל תרי ורב דאמר בכור ודאי יחיד הלכך יאכל במומו לבעלים.

מתני' ר"א בן יעקב אומר בהמה ששפעה חררת דם תקבר ופטורה מן הבכורה.

גמ' ואיפסיקא הלכתא לקמן (בכורות דף כג:) כר' אליעזר בן יעקב דמשנתו קב ונקי. גרסינן בפ' בהמה המקשה (חולין דף עז.) המבכרת שהפילה שליא ישליכנה לכלבים ונפטרה מן הבכורה. מאי טעמא אמר רב איקא בריה דרב יימר רוב בהמות יולדות דבר הקדוש בבכורה. ומיעוט יולדות דבר שאינו קדוש בבכורה ומאי ניהו נדמה. וכל היולדות יולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות. סמיך מיעוטא דנדמה למחצה נקבות והוו להו זכרים מיעוטא. והא דלא בעיא קבורה כי הכא לפי שהכל יודעין שאין שליא בלא ולד ולא בעיא פירסום כי הכא .