פסקי הרא"ש על בבא מציעא ה:ז

לקח הימנו חיטין בדינר זהב הכור וכן השער וכו'. וכי אין לו מאי הוי והתניא אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער יצא השער פוסקין אע"פ שאין לזה יש לזה. אמר רבא מתניתין בבא לחוב בדמיהן עסקינן. וכדתני ר' אושעיא הרי שנושה בחבירו מנה והלך ועמד על גורנו וא"ל תן לי מעותי שאני לוקח בהן חטין. א"ל חטין יש לי שאני נותן לך צא ועשאם עלי כשער של עכשיו. הגיע זמן למכור חטין אמר לו תן לי חיטין שאני מוכרן ולוקח בהן יין. אמר ליה יין יש לי שאני נותן לך צא ועשאם עלי כשער של עכשיו. הגיע זמן יין למכור א"ל תן לי ייני שאני מוכרו ולוקח בו שמן. א"ל שמן יש לי שאני נותן לך צא ועשאם עלי כשער של עכשיו. כולן יש לו מותר אין לו אסור. פירוש אין לו לא מעות ולא חטין אסור. ומאי לקח דקתני במתני'. לקח בהלואה. אמר רבא ש"מ מדר' אושעיא תלת. ש"מ מעמידין מלוה על גבי פירות ולא אמרינן דלא באיסורי בא לידו. וש"מ והוא שיש לו. וש"מ איתא לדר' ינאי דאמר מה לי הן מה לי דמיהן דאיתמר אמר רב עושין אמנה בפירות ואין עושין אמנה במעות ור' ינאי אומר מה לי הן ומה לי דמיהן. פי' רשב"ם דלא שרי רבי ינאי אלא היכא דנותן לו פירות אחרות דומיא דברייתא דרבי אושעיא ודוקא כי האי גוונא הוא דאמר מה לי הן ומה לי דמיהן כיון דאף הדמים הוו פירות. אבל לשלומי זוזי לא אמר ר' ינאי דפשיטא דמיחזי כרבית. ור"ת ז"ל פירש דאף לשלומי זוזי שרי כדמוכח בהגוזל קמא דף קג. דרב כהנא יהיב זוזי אכיתנא לסוף אייקר כיתנא זבני ניהליה למריה דכיתנא אתא לקמיה דרב א"ל מאי איעבד אשקול זוזי ואסר ליה רב למישקל זוזי. ומסיק רב לטעמיה דאמר עושין אמנה בפירות ואין עושין אמנה בדמים. ומדקאמר רב לטעמיה משמע דאף למישקל דמי שרי ר' ינאי. ונ"ל פרשב"ם עיקר. דאי ס"ד דר' ינאי שרי אף למישקל דמי מנא ליה לגמרא דרב אסר למישקל אף פירי דפריך ליה מברייתא דר' אושעיא. דלמא לא פליג עליה דר' ינאי אלא בזוזי דמיחזי כרבית אבל בפירי אחריני מודי דשרי הלכך נראה דר' ינאי לא שרי אלא בפירי ובהא פליג רב עליה. והא דקאמר רב לטעמיה. משום דרב מחמיר באמנה ולא מצינו בפירוש מה יאמר ר' ינאי בפרעון מעות אלא שאנו מדקדקין מתוך סוגיא דשמעתין דר' ינאי מודה בפרעון מעות הלכך ניחא ליה למימר רב לטעמיה דאסר אף בפרעון פירות וכ"ש זוזי. ולקמן בפירקין פסיק הלכתא כר' ינאי: אמר רבא השתא דאמר רבי ינאי מה לי הן ומה לי דמיהן אמרי' מה לי דמיהן מה לי הן נמי אמרי' ופוסקין על שער שבשוק אע"פ שאין לו. ואי קשיא לך בכולן יש לו מותר אין לו אסור. התם לקח בחובו הכא מזבן קזבין. ואשמעינן רבא דפוסקין על שוק של עיירות ולא בעינן כדורמוס. ודבר זה למד רבא מדרב ינאי שמתיר ליתן דמי החטין כמו החטין לפי שגם כשנותן לו החטין נותן לו דמיהם שהרי מן החטין יכול ליקח דמים. אע"פ שאין מזדמן לו לבעל החטין בשום פעם בין בדורמוס בין בשוק של עיירות למצוא קונין לחטין ויתן לו דמים לאלתר. אפ"ה חשבינן כשנותן לו חטין כאילו מעות מוכנים בידו. ומחמת זה מתיר ר' ינאי לפרוע לו דמים אע"פ דמיחזי כרבית. כ"ש בשעת פסיקא דשרי לפסוק על שער שבשוק. כי מן הדמים שנתן הלוקח למוכר יכול הוא לקנות חטין. דמי שיש מעות בידו יותר הוא נקל ומזומן למצוא חטין לקנות אפילו בשוק של עיירות מאותו שיש לו חטין למכרן במעות. גם בשעת פרעון נראין יתרון הדמים רבית ואפ"ה אנו עושין הדמים בחטין משום מה לי הן מה לי דמיהן. כ"ש בשעת הפסיקא. דאפי' אם אין לו פירות אין כאן כל כך איסור דשמא לא יוקרו שנעשה הדמים כחטין ואפילו בשוק של עיירות: