פסקי הרא"ש על בבא מציעא ד:ה

הניחה לרב ששת דאמר פירי עבדי חליפין. אלא לרב נחמן דאמר פירי לא עבדי חליפין מאי כיצד. ה"ק יש דמים שהן כחליפין כיצד החליף דמי שור או דמי חמור בשור. ורב נחמן כר' יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות ומה טעם אמרו משיכה קונה גזירה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעליה ומילתא דשכיחא גזרו בה רבנן ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן. כתב רב אלפס ז"ל אע"ג דכל האי שקלא וטריא לא צריכנא ליה אלא למאי דסלקא דעתך מעיקרא דמטבע נעשה חליפין וכבר איתבריר דמטבע אין נעשה חליפין וכבר תריצנא כל הנישום דמים באחר וקם ליה ההוא תירוצא והאי תירוצא אחרינא אע"ג דלא צריכנא ליה הלכתא הוא. דסבירא לן יש דמים שהן כחליפין דאי לאו דסבירא לן הכי לא הוה מתרצינן מתני' הכי דהא ההוא תירוצא דפירי עבדי חליפין דלאו הלכתא הוא קדחינא ליה ואסיקנא כהאי תירוצא בתרא וקם ליה ההוא תירוצא אליבא דרב נחמן כר' יוחנן דקי"ל כוותיה. ולא נתבררו לי דבריו דכיון דכל האי שקלא וטריא ליתא אלא לפרושי מתני' אליבא דמ"ד מטבע נעשה חליפין. לרב ששת לפום מאי דאית ליה ולרב נחמן למאי דאית ליה. וכי היכי דלא קי"ל מטבע נעשה חליפין ה"נ מצינן למימר דהאי שקלא וטריא לאו אליבא דהלכתא. אלא שהוצרכנו לפרש המשנה כן אליבא דמ"ד מטבע נעשה חליפין כי לא היה יכול לפרש בע"א. וכיון שנפל היסוד נתרועע כל הבנין. ולמ"ד אין מטבע נעשה חליפין לא נאמרו דברים הללו מעולם. ומיהו אליבא דהלכתא נ"ל לקיים דבריו ולאו מטעמיה אלא דחזינן דרב הונא ס"ל הכי בשמעתין דאמר מכור לי באלו קנה משום דסבר כר' יוחנן ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן. והאי דהחליף דמי שור בפרה מידע ידיע דמילתא דלא שכיחא הוא אף בלאו האי שקלא וטריא הלכך קנה בתורת דמים: