פסקי הרא"ש על בבא מציעא א:ה

ואמר ר' חייא מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא חמשים והילך ישבע על השאר. מ"ט הילך נמי כמודה מקצת הטענה דמי ורב ששת אמר הילך פטור מ"ט. כיון דא"ל הילך הני חמשים דקמודה ליה בגוייהו כמאן דנקיט להו מלוה דמי ובאידך חמשין הא לא מודה ליה הלכך ליכא הודאה מקצת הטענה וסוגיין כרב ששת דמקשה בפרק השואל דף ק. גבי היו לו שני עבדים אחד גדול ואחד קטן המוכר אומר קטן מכרתי והלוקח אומר גדול לקחתי ישבע המוכר שהקטן מכר ואמאי ישבע מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו ועוד הילך הוא. ומדקמקשה סתמא דגמרא הכי אלמא כרב ששת סבירא ליה דאמר הילך פטור. וכן סתמא דגמ' בפרק השואל דף צח. דמוקי רישא בתרתי לא הוה צריך למימר ומתו תרוייהו אלא דלא ליהוי הילך כדפרש"י התם. והא דתנן פרק שבועת הדיינין (שבועות דף מג:) בית מלא מסרתי לך והלה אומר מה שהנחת אתה נוטל פטור. זה אומר עד הזיז וזה אומר עד החלון חייב צריך לומר דמיירי כגון שהרקיבו אותן פירות שהוא מודה לו בפשיעה וחייב לפורעו דלאו הילך הוא ולרב ששת דאמר הילך פטור קרקע אמאי איצטריך קרא למעוטי משבועה הא כל קרקע הילך הוא. אמר לך רב ששת כי איצטריך קרא היכא דחפר בה בורות שיחין ומערות. אי נמי שטענו כלים וקרקעות והודה בכלים וכפר בקרקעות מהא שמעינן טענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן שחייב. דאי לא תימא הכי אמאי איצטריך קרא למעוטי הודה בכלים וכפר בקרקעות דהא חטין ושעורין נינהו. והכי אמר שמואל בפרק שבועת הדיינין (שבועות דף מ.) וגם רב פפא דבתראה הוא סבר כוותיה התם דמחייב היכא דטענו כלי ופרוטה והודה בפרוטה וכפר בכלי: