פסקי הרא"ש על בבא קמא ז:ג

צינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה. ומיירי בצינור שעשוי לקבלה שיש לו ארבע לבזבזין אלא שמצד אחד הוא נמוך והמים עוברים על שפתו. או שיש בו נקב ומקבל מים מתחת הנקב אבל אם היה פרוץ לגמרי מרוח רביעית אין פוסל את המקוה. כדתנן פרק ד' דמקואות המניח טבלא תחת הצינור אם יש לה לבזבזין פוסלת את המקוה. פירוש לבזבזין מארבע רוחותיה. ותנן נמי התם סילון שהוא צר מכאן ומכאן ורחב מן האמצע אינו פוסל את המקוה. אי נמי אפילו בצינור פרוץ משתי רוחות איירי כגון שחקק בו לקבל צרורות שלא יעכבו הלוך המים. כדתני בפרק ד' דמקואות החוטט בצינור לקבל צרורות בשל עץ כל שהוא ושל חרס רביעית. וחטיטה דהתם היינו חקיקה דהכא ודוקא כשהמים נופלין מן הצינור למקוה. אבל נפלו מן הצינור לקרקע ומן הקרקע למקוה המשכה היא. ואם יש במקום עשרים ואחת סאין מי גשמים כשר. כדאמרינן בפרק קמא דתמורה דף יב: דשאיבה מטהרת ברבים ובהמשכה. והא דמים שאובין פוסלין את המקוה היינו דוקא כשהמקום חסר. אבל מקוה שלם כל מים שאובין שבעולם אין פוסלין אותו. דתנן בפ"ו דמקואות מ"ח היה בעליון ארבעים סאה ובתחתון אין בו כלום ממלא בכתף ונותן בעליון עד שירדו לתחתון ארבעים סאה. וכיון שנותן בעליון עד שיתמלא התחתון ע"כ הוו מים שאובין רובא. ועוד תנן התם פ"ז מ"ג נפל לתוכו יין או מוהל ושינו את מראיו פסול. כיצד יעשה ימתין עד שירדו גשמים ויחזרו מראיו למראה מים. ואם יש בו מ' סאה ממלא בכתף ונותן לתוכו עד שיחזרו מראיו למראה מים. וכן מוכיחות כמה משניות וכמה ברייתות במסכת מקואות. ובלאו ראיה נמי סברא היא. דהא בהשקה נעשו זרועין ליטהר מטומאתן ביצה דף יז: וה"ה להטביל בהן. והא דתנן בפ"ז דמקואות ומייתי לה בפ' הערל (יבמות דף פב:) נתן סאה ונטל סאה כשר ומפרש עד רובו אבל טפי לא מוקי לה ר"ת במי פירות דאמי פירות ושאר משקים קתני לה אבל מים שאובין אפילו טובא. והכי תנן התם ומי פירות וכו' פעמים מעלים ופעמים אין מעלים כיצד מקוה שיש בו מ' סאה חסר אחת נפל מהן סאה לתוכו לא העלוהו. היה בו ארבעים סאה נתן סאה ונטל סאה כשר עד רובו ולא מיבעיא מים שאובין שנפלו למקוה שהוכשרו בתערובות להטביל בהן אלא אפילו מקוה שכולו שאוב ונתחבר למקוה כשר דרך נקב כשפופרת הנוד כשר להטביל בו. דמהניא זריעתו להיות כמקוה עצמו. דסברא הוא כדפרישית כיון דמטעם זריעה טהרינן מטומאתם הכי נמי הוכשרו מפסלותם וכשר להטביל בהם. וראיה מהא דתנן בפ"ו דמקואות ג' מקואות בזה כ' ובזה כ' מים כשרים ובזה כ' מים שאובים היה שאוב מן הצד וירדו ג' וטבלו ונתערבו. המקואות טהורין והטובלין טהורין. לפי שנתערבו שני המקואות הכשירים והיו בהן מ' סאה ושוב לא נפסל אפילו נפל לתוכן השאובין ואותו שטבל בשאוב עלתה לו נמי טבילה כיון שנתחבר חבור למקוה שלם. ואפילו נתחבר האמצעי לשאוב קודם שנתחבר לכשר לא הוי כשלשת לוגין שפוסלין את המקוה החסר. כיון שנתחבר גם לכשר קודם שנפלו השאובין לתוכו. ועוד שדרך המשכה נתערבו. ועוד תניא בתוספתא פ"ה היו בו מ' סאה ונפל לתוכו יין ונשתנו מראיו של חציו הטובל בין במקום היין בין במקום המים כאילו לא טבל. היה שאוב והשיקו במקום היין זה וזה לא טהר. השיקו במקום המים מקום המים טהר מקום היין לא טהר. והא דתנן פ"ג דמקואות בור שהוא מלא מים שאובים והאמה נכנסת לו ויוצאה ממנו לעולם הוא בפסולו עד שיתחשב שלא נשארו מן השאובין ג' לוגין. התם מיירי שלא היו המים של האמה מ' סאה קודם חבורן למי הבור. והא דקתני בפ"ה דמקואות מעיין שהעבירו על גבי השוקת פסול ולא מתכשר במה שהוא מחובר למעיין ומעיין מטהר בכל שהו. ואין לומר דשאני שוקת שהוא כלי וגרע ממים שאובים המכונסים בגומא. דהא בתוך כלי עצמו מותר לטבול כשהוא מחובר למקוה. דאמרינן בפרק חומר בקדש דף כא: שמטביל כלי בתוך כלי שיש בפיו כשפופרת הנוד. וי"ל דהא דמעיין מטהר בכל שהו היינו לטבילת כלים. אבל לטבילת אדם בעינן מ' סאה כדאמרינן פרק חומר בקודש דאמר רבא מקוה שחלקו בסל ובגרגותני הטובל שם לא עלתה לו טבילה דהא ארעא כולה חלחולי מיחלחלא ובעי מ' סאה במקום אחד. והתם במים נובעים איירי דמי הגשמים לא מחלחלי. הלכך פסול השוקת לטבילת אדם הואיל ואין מחובר למים שיש בו מ' סאה. ובמסכת מקואות פירשנו פירוש הגון. והא דאמרינן בירושלמי דפרק אמר אמר להם הממונה גבי ים שעשה שלמה רבי שמעון בר קיסנא בשם רבי חייא היכי הוות בית הטבילה לכהנים והלא כלי הוא. ומשני כההיא דדרש ריב"ל אמת המים מושכת לו מים מעין עיטם והיו רגלי השוורים פתוחים כרמונים. משמע משום דמוציא רימון הוציאו מתורת כלי אבל אם היה כלי אין מטבילין בו ואע"פ שהיה מושך למעיין. מפרש ר"ת מוציא רימון דנקט לאו לאפוקי מתורת כלי אלא שיבואו המים בשפע. דלהשקה סגי בשפופרת הנוד. והמקשה לא היה יודע שהיו מחוברין כלל. ודוחק הוא ולפי מה שפירש במסכת מקואות ניחא: שאני שאיבה דרבנן היא. אר"י דאפילו מקוה שכולו שאוב כשר מן התורה. והביא ראיה מהא דתניא בתוספתא דמקואות פ"ב מקוה שהניחה ריקן ובא ומצאה מלא כשר מפני שזה ספק שאובים למקוה. ומדקאמר שהניחה ריקן ולא קאמר שהניחה חסר משמע שלא היו בו מים כלל ומכשר ליה מספיקא. אלמא אפילו כולו שאוב אין פוסל אלא מדרבנן והלשון מוכיח כן דקתני מפני שזה ספק מים שאובין דמשמע מפני שזה ספק שאיבה שהיא מדרבנן. ועוד הביא ראיה מפרק קמא דפסחים דף יז: דאמרינן משקה בי מטבחיא בכלים טמאים בקרקע טהורין. ומפרש התם דבקרקע טהורין משום דחזו להטביל בהן מחטים וצינורות. אלמא אפילו כולו שאוב חזי לטבילה מדאורייתא דבכולו שאוב איירי מדמפליג בין כלים לקרקע. וסתם משקה בי מטבחיא נמי שאובין הן. ומה שפירש רשב"ם דכולו שאוב פסול מדאורייתא והביא ראיה מת"כ פרשת שמיני יכול מילא על כתיפו ועשה מקוה יהיה טהור ת"ל אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים. לאו ראיה היא דההיא דרשה בת"כ אסמכתא בעלמא היא. וטובא איכא מילי דרבנן דאסמכינהו אקראי בת"כ. כגון מעשר פירות וירק ודריש להו בסיפרי מקראי. וכן דימוע דריש ממקדשו ממנו. ובנדה פרק יוצא דופן (נדה דף מז.) מוכח דדימוע דרבנן. וכן אין רוכבין על גבי בהמה ואין עולין באילן דריש ליה בת"כ משבת שבתון. והא דפסלינן שאיבה משום גזירה דלמא אתו למיטבל בכלים וטבילה בכלי פסול מדאורייתא דבעינן מקוה דומיא דמעין שהוא בקרקע. והחמירו לפסול אף בשלשה לוגין משום דחשיבי וחזו לרחיצה כדאמרינן בפרק קמא דשבת דף יד. בתחלה היו טובלין במי מערות סרוחין והיו נותנין על גבן ג' לוגין מים שאובין. ורבינו שמשון הקשה על דבריו דמההיא דמייתי ראיה מתוס' דמקואות אדרבה מהתם משמע דשאוב כולו פסול מדאורייתא דקתני מפני שזה ספק מים שאובין וחזקת המקואות כשרות. פירוש העושה מקוה כדי לטבול בו עושהו אם כן אינו ממלאהו מים שאובין אלא במים כשירין לטבילה. משמע דוקא משום חזקה הוא דכשר הא לאו הכי פסול משום דהוי ספיקא דאורייתא. תדע דתני סיפא צינור המקלח מים למקוה ומכתשת נתונה בצדו ספק מן הצינור למקוה ספק מן המכתשת למקוה פסולה מפני שהפסול מוכיח. ואם יש בו רוב מקוה כשר מפני שזה ספק מים שאובין למקוה. ומדמכשרינן כשיש בו רוב מים מספק ובשאין בו רוב מים פסלינן מספק מפני שאין כאן חזקת המקואות כשרות שהפסול מוכיח שהמכתשת נתונה בצדו ויכולני לומר שנפל למכתשת כמו שנפל למקוה. אלמא מקמי דהוי רוב מקוה הוי שאוב מדאורייתא פסלינן מספק. ולאחר שיש בו רוב מקוה הוי דרבנן ומכשרינן מספק ועוד דתנן פ"ב דמקואות מקוה שיש בו שלשה גומות של מים שאובין של לוג לוג אם ידוע שנפלו לתוכו ארבעים סאה של מים כשרים עד שלא הגיעו לגומא השלישית כשר ואם לאו פסול. משמע דדוקא ידוע הא מספק פסול. מדלא קתני אם ידוע שלא נפלו לתוכו ארבעים סאה עד שהגיעו לגומא השלישית פסול ואם לאו כשר. ומה שהביא ראיה מפסחים לאו ראיה היא דה"פ בכלים טמאים אותן שהיו בכלים טמאים ואף על פי שהן עכשיו בקרקע טהורין אותן שהיו מעולם בקרקע שהמשיכן מאמת המים העוברת בעזרה וכן כתב ר"ת בספר הישר דג' לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה הלכה למשה מסיני: