פסקי הרא"ש על בבא בתרא ט:לב

ההוא מתנתא דהוה כתיב בה בחיים ובמות רב אמר הרי היא כמתנת שכיב מרע מדכתב בה ובמות לאחר מיתה קאמר והאי דכתיב בה מחיים סימני דחיי בעלמא ושמואל אמר הרי הוא כמתנת בריא מדכתיב בה בחיים מחיים הוא דקאמר והאי דכתיב בה ובמות כמאן דאמר מעתה ועד עולם אמרי נהרדעי הלכתא כוותיה דרב אמר רבא ואי כתב בה מחיים קנה אמר אמימר לית הלכתא כרבא אמר ליה רב אשי לאמימר פשיטא דהא אמרי נהרדעי הלכה כרב מהו דתימא מחיים מודה רב קמ"ל:

מתני' לא כתב בו ש"מ והוא אומר ש"מ הייתי והן אומרים בריא היה צריך להביא ראיה שש"מ היה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים המע"ה:

גמ' ההיא מתנתא דהוה כתיב בה כדהוה קציר ורמי בערסיה ולא כתב בה ומיגו מרעי' איתפטר לבית עולמיה איכא למימר שמא נתרפא מאותו חולי קודם שמת ומיד כשעמד מן החולי נתבטלה המתנה אפילו לא שמענו שחזר בו כדמוכח בפרק מי שאחזו (גיטין דף עג.) דאמר התם ש"מ שניתק מחולי לחולי מתנתו מתנה ומיירי שלא חזר בו דהא כל שאילו עמד חוזר חוזר במתנה ומשמע דוקא שניתק מחולי לחולי ולא עמד בינתיים הא עמד אין מתנתו מתנה אע"פ שלא שמענו שחזר עוד ראיה דפריך התם לרב הונא דאמר גט סתמא אם עמד חוזר מהא דתניא ה"ז גיטך מהיום אם מתי מחולי זה ועמד והלך בשוק אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת ה"ז גט ואי אמרת אם עמד חוזר אומדנא למה לי הא עמד והתם לא חזר בפירוש ואפ"ה פריך והא עמד: אמר רבה הרי מת והרי קברו מוכיח עליו אמר ליה אביי השתא ומה ספינה שרובן לאיבוד נותנין עליהם חומרי חיים וחומרי מתים חולים שרוב חולים לחיים לא כ"ש ורבה לא חשש לתשובת אביי דלא דמי התם לא ראינו אותם מתים ולכך אית לן למימר שמא נצולו אבל הכא ודאי מת ואית לן למימר שלא נתרפא אלא מת מתוך אותו חולי ופסק רשב"ם דהלכה כרבה משום דאזלא שמעתא דרבה כרבי נתן דדיינא הוא ונחית לעומקא דדינא ורב אלפס ז"ל פסק דלא כרבה כמו שאפרש א"ר הונא בריה דרב יהושע כמאן אזלא הא שמעתתא דרבה כר' נתן דתניא מי מוציא מיד מי הוא מוציא מידן בלא ראיה והן אין מוציאין מידו אלא בראיה דברי ר' יעקב ר' נתן אומר אם בריא הוא עליו להביא ראיה שש"מ היה ואם ש"מ הוא עליהם להביא ראיה שבריא היה וחכמים אומרים המע"ה ראיה במאי רב הונא אמר ראיה בעדים רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי ראיה בקיום השטר רב הונא אמר ראיה בעדים קא מיפלגי בפלוגתא דר' יעקב ור' נתן רבי מאיר כרבי נתן ורבנן כרבי יעקב וכן אמר רבה ראיה בעדים אמר ליה אביי מ"ט אילימא מדכולהו כתיב בהו כדהוה מהלך על רגלוהי בשוקא והא לא כתיב בה הכי שמע מינה שכיב מרע היה. אדרב' מדכולהו כתיב בהו כדקציר ורמי בערסיה והא לא כתיב בה הכי ש"מ בריא היה איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי אוקי ממונא בחזקת מריה והא טעמא טפי עדיף ומסתבר מדרב חסדא ורבה בר רב הונא דאמרי ראיה בקיום השטר הלכך לדברי רב הונא ורבה דאמרי ראיה בעדים קם ליה ר' נתן כר' מאיר ור' יעקב כרבנן הילכך ליתא לדרבה דאמר הרי מת והרי קברו מוכיח עליו דשמעתיה כר' נתן אזלא ולית הלכתא כוותיה ונראה מתוך דברי רב אלפס ז"ל דגריס רבא בההוא עובדא דלעיל ואי אפשר דע"כ גרס רבה שהיה רבו של אביי ובא המעשה לפניו והשיב אביי תלמידו על דבריו ואי אפשר לגרוס רבא דאביי מלך תחילה ובימיו לא בא הוראה ומעשה לפני רבא שהיה צריך אביי להשיב עליו אלא לפני אביי היו באין כל ההוראות ורבא היה משיב על דבריו הלכך נראה דרבה חזר בו מההיא דלעיל דסבר כר' נתן דאל"כ הוה אמר ראיה בקיום השטר כי היכי דליתוקים מילתייהו דר"מ ורבנן כר' נתן: