פסקי הרא"ש על בבא בתרא ז:א

האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך היו שם נקעים עמוקים עשרה או סלעים גבוהים י' טפחים אין נמדדין עמה פחות מכן נמדדין עמה ואם אמר כבית כור עפר אפי' היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים וגבוהים י' טפחים נמדדין עמה. פרשב"ם דוקא דאמר בית כור עפר דכיון דהזכיר עפר משמע הראוי לזריעה אבל אם לא אמר עפר אפילו כולו סלעים הגיעו דשמא לבנות בית או למשטח בה פירי זבין ליה וכן נמי אם אמר בית כור קרקע אפי' כולו סלעים הגיעו ור"י פירש דאפי' בית כור סתם נמי דכיון דהזכיר בית כור סתמא לזריעה ונקט עפר לרבותא דאפ"ה פחות מכאן נמדדין עמה והכי מסתבר דאין דרך להזכיר בית סאה ובית כור אלא בשדה העומדת לזריעה:

גמ' היו שם נקעים וכו' אין נמדדין עמה. מ"ט אמר רב פפא אין אדם רוצה שיתן מעותיו במקום אחד ויראוהו כשנים ושלשה מקומות הלכך אפילו אינם מלאים מים וראוין לזריעה כי אינו רוצה שירד למטה ויחרוש ואח"כ יעלה למעלה ויחרוש אבל קרקע השוה ימדוד לו ואינו יכול לומר איני רוצה קרקע שתהא מופסקת בסלעים ונקעים וכן משמע לישנא דאין נמדדין עמה דמשמע דשאר השדה נמדד חוץ מסלעים ונקעים ובלבד שלא יהו סלעים ונקעים מפסיקין כל השדה מעבר לעבר אלא שנשאר ריוח ביניהם שיוכל להעביר המחרישה ביניהם דאי לאו הכי שייך למימר אין אדם רוצה שיתן מעותיו ויראוהו כשנים ושלשה מקומות: א"ר יצחק טרשים שאמרו בית ד' קבין. ברוב הספרים כתוב לפני רבי יצחק פסקא דמתני' פחות מכאן נמדדין עמה ועלה קאי מילתיה דרבי יצחק. ורב אלפס לא כתב הפסקא בהלכותיו ואע"פ שדרכו תדיר להביא הפסקא תמיד ורמז לנו דרבי יצחק קאי אכל נמדדין עמה דקתני במתניתין גם אסיפא דקתני ואם אמר כבית כור עפר אפילו היו שם סלעים גבוהים י' טפחים או נקעים עמוקים עשרה נמדדין עמה וקאמר דדוקא בית ד' קבין. וכן פרשב"ם. אמר מר עוקבא והוא שמובלעין בחמשת קבין וא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן והוא שמובלעים ברובה של שדה בעי רבי חייא רובו במיעוטן ומיעוטן ברובו מהו תיקו. בעי ר' ירמיה כשיר מהו כשורה מהו כאיצטדנין מהו עקלתון מהו תיקו. וכיון דסלקו בתיקו נמדדין עמה דמתני' איירי שכבר קבל המוכר המעות מדקתני מהו מחזור לו מעות. תנא אם היה סלע יחידי אפילו כל שהוא אין נמדד עמה ואם היה סמוך למיצר אפילו כל שהוא אין נמדד עמה:

מתני' בית כור אני מוכר לך מדה בחבל פיחת כל שהוא ינכה יתר כל שהוא יחזיר ואם א"ל הן חסר הן יתר אפילו פיחת רובע לסאה או הותיר רובע לסאה הגיעו יותר על כן יעשה חשבון:

גמ' איבעיא להו בית כור סתמא מאי. ופשט רב אשי דסתמא נמי כהן חסר הן יתר דמי וא"ת הא דאמר ר' יצחק לעיל טרשין שאמרו בית ד' קבין אבל יתר משמע דאין נמדדין עמה ואמאי והא מתני' בית כור עפר סתמא קתני וכהן חסר הן יתר דמי ואפילו לא היו שם אותן טרשין כל עיקר אלא היה הקרקע חסר הוה אמר הגיעו וכ"ש השתא. ותירץ רבינו שמשון דהכא מיירי בעומד בתוך השדה ורואה אותה הלכך מסתבר לומר דעד רובע הוי מחילה דאם אינו רואה השדה והתנה עמו למכור לו בית כור פשיטא דלא מצי למיתב ליה בית כור שחסר ממנו שבעה ומחצה קבין ומסתבר דאפי' ע"י נכוי אין חייב לקבלו דמצי לוקח למימר לא היה דעתי לקנות אלא בית כור שלם. והכי איירי רישא דמתני' דהאומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך והיו שם נקעים וסלעים מש"ה א"ר יצחק בית ארבע קבין אבל טפי חזינן ליה כדליתנהו ואפילו אם לא היה חסר אלא קב חייב להשלים דלא קני אלא בית כור שלם:

מתני' מהו מחזיר לו מעות ואם רצה מחזיר לו קרקע ומפני מה אמרו מחזיר לו מעות ליפות כחו של מוכר שאם שייר בשדה בית תשעת קבין ובגינה בית חצי קב וכדברי ר"ע בית רובע מחזיר לו קרקע. ולא את הרובע בלבד הוא מחזיר אלא את כל המותר:

גמ' ליפות כחו של מוכר אמרינן ליפות כחו של לוקח לא אמרינן והתניא פיחת שבעה ומחצה קבין לכור או הותיר שבעה ומחצה קבין לכור הגיעו יותר על כן כופין את המוכר למכור ואת הלוקח ליקח התם כגון דהוו יקרא מעיקרא וזל השתא דא"ל אי ארעא יהבת ליה הב ליה כזולא דהשתא: שאם שייר בשדה בית תשעת קבין וכו'. אמר רב הונא תשעת קבין שאמרו אפי' בשדה גדולה רב נחמן אמר נותן ז' ומחצה קבין לכל כור וכור ואי איכא יתירא למלאות התשעה קבין דהיינו כל דהו הדרי והלכתא כרב נחמן. תנא אם היה סמוך לשדהו אפי' כל שהוא מחזיר לו קרקע. בעי רב אשי שדה ונעשית גינה גינה ונעשית שדה מאי תיקו ומחזיר לו מה שירצה: ולא את הרובע בלבד וכו' כלפי לייא תני רבא בר רב יצחק לא את המותר בלבד הוא מחזיר אלא את כל הרבעים כולן:

מתני' מדה בחבל הן חסר הן יתר ביטל הן חסר הן יתר מדה בחבל הן חסר הן יתר מדה בחבל ביטל המדה בחבל הן חסר הן יתר דברי בן ננס. בסימניו ומצריו פחות משתות הגיעו עד שתות ינכה:

גמ' אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי בן ננס אבל חכמים אומרים הלך אחר פחות שבלשונות זו ולא ס"ל מ"ט ספיקא הוא ומספיקא לא מפקינן מיניה ממונא ורב סבר כבן ננס דאמר תפוס לשון אחרון דאמר רב הונא אמרי בי רב איסתרי מאה מעי וכו' וקי"ל כל היכא דפליגי רב ושמואל בדיני הלכה כותיה דשמואל וההיא דשוכר מרחץ לחבירו כתבתי בפרק השואל סימן כד דהלכה כרב נחמן דאפילו בא בסוף החדש כולו למשכיר דקרקע בחזקת בעליה קיימת: בסימניו ומצריו פחות משתות הגיעו. רב הונא אמר שתות כפחות משתות והגיעו ורב והודה אמר שתות כיתר משתות וינכה והלכתא כרב הונא דתניא כוותיה פיחת שתות או הותיר שתות הרי הוא כשום הדיינין והגיעו ואע"ג דקפסיק רבהאי גאון בספר מקח וממכר כרב יהודה הלכתא כרב הונא ומהאי טעמא דכתב. רב פפא זבן ארעא מההוא גברא א"ל הואי עשרים גריוין מישחא ולא הויא אלא חמסר אתא לקמיה דאביי א"ל סברת וקבלת א"ל והא אנן תנן פחות משתות הגיעו עד שתות ינכה א"ל הנ"מ היכא דלא קים ליה בגויה מר קים ליה בגויה והא עשרין א"ל דעדיפא כעשרין אמר לך: