פסקי הרא"ש על בבא בתרא ו:ה

ת"ר המוכר עבד לחבירו ונמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו לסטים מזויין או מוכתב למלכות אומר לו הרי שלך לפניך:

מתני' המוכר פירות לחבירו ה"ז מקבל עליו רובע טינופות לסאה תאנים מקבל עליו עשר מתליעות למאה מרתף של יין מקבל עליו עשר קוססות למאה קנקנים בשרון מקבל עליו עשר פטסאות למאה:

גמ' תניא המוכר פירות לחבירו חטין מקבל עליו רובע קטנית לסאה שעורים מקבל עליו רובע נשובית לסאה עדשים מקבל עליו רובע עפרורית לסאה הני שעורי כולהו באתרא דליכא מנהגא אבל באתרא דאיכא מנהגא עבדינן כמנהגא דקי"ל כל כה"ג הכל כמנהג המדינה. אמר רב הונא אם בא לנפות מנפה כולה. אם מצא יותר מרובע. אמרי לה דינא ואמרי לה קנסא אמרי לה דינא דמאן דיהיב זוזי אפירי שפירי יהיב ורובע לא טרח אינש ביותר מרובע טרח וכיון שטרח טרח ואי בעי למטרח ברובע לא שבקינן ליה דבטלה דעתו אצל כל אדם ואמרי לה קנסא רובע שכיח יותר מרובע לא שכיח ואיהו הוא דעריב וכיון דעריב קנסוהו רבנן בכוליה וללישנא דקנסא אי אשתכח טפי מרובע וידיע דאיהו לא עריב לא קנסינן ליה ומסתבר דאי ליכא אלא רובע וחזינן דעריב חצי רובע או שליש רובע דקנסינן ליה בכולה רובע ואפילו ללישנא דדינא דלית ליה קנסא דכיון דודאי עריב מקצת ואיכא למימר דכילה רובע עריב הכא מודה דקנסינן ליה וכן מוכח סוגיא דשמעתין דקאמר לתרוצי ללישנא דדינא הכא מי יימר דערובי עריב מכלל דהיכא דודאי עריב מודה דקנסינן ליה וכיון דאיכא תרי לישני עבדינן כלישנא דקנסא לקולא ואי ידעינן דלא עריב לא קנסינן ליה. אמר רבה בר חייא קטוספאה משמיה דרב הבורר צרור מתוך גורנו של חבירו נותן לו דמי חטים משום דינא דגרמי דאי שביק להו הוו מזדבני אגב חיטי: