פסקי הרא"ש על בבא בתרא ו:יב

ממתני' המוכר יין לחבירו והחמיץ אינו חייב באחריותו ואם ידוע שיינו מחמיץ הרי זה מקח טעות אמר לו יין מבושם אני מוכר לך חייב להעמיד לו עד עצרת יין ישן משל אשתקד מיושן משל שלש שנים:

גמ' א"ר יוסי ברבי חנינא ל"ש אלא בקנקנים דלוקח אבל בקנקנים דמוכר א"ל הא חמרך והא קנקנך וא"ת הא דקתני במתניתין יין מבושם חיוב להעמיד לו עד עצרת לימא ליה קנקנים דידך גרמו וי"ל דאין ה"נ אם נתן לו והחמיץ אין חייב באחריות והא דקתני חייב להעמיד לו עד עצרת ה"ק דחייב ליתן לו יין שראוי להתקיים עד העצרת וכי קנקנים דמוכר מאי הוי לימא ליה לא איבעי לך לשהויי לא צריכא דא"ל למקפה ממאי מדקתני אם ידוע שיינו מחמיץ הרי זה מקח טעות ואמאי ולימא ליה לא אבעי לך לשהויי אלא לאו ש"מ מתני' בדא"ל למקפה ש"מ. ופליגא דר' חייא בר יוסף דא"ר חייא בר יוסף חמרא מזלא דמריה גרם שנאמר ואף כי היין בוגד גבר יהיר ולא ינוה והלכה כרבי יוסי בר' חנינא. אמר רב יהודה אמר רב כל המתגאה בטלית של ת"ח ואינו ת"ח אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה כתיב הכא לא ינוה וכתיב התם אל נוה קדשך. אתמר המוכר חבית יין לחבירו והחמיצה אמר רב כל שלשה ימים ברשות מוכר מכאן ואילך ברשות לוקח ושמואל אמר חמרא אכתפא דגברא שוור עבד רב יוסף עובדא בשכרא כוותיה דרב ובחמרא כוותיה דשמואל. הא דשמואל אי בקנקנים דמוכר קאמר בדלא א"ל למקפה ואי בקנקנים דלוקח אפילו א"ל למקפה כי היכי דלא תיקשי ארבי יוסי ב"ר חנינא דתרוייהו הלכתא נינהו. ואמר רבא האי מאן דזבין חביתא דחמרא לחבריה אדעתא לסבויי ותקף אפלגא או אתלתא דינא הוא דמקבל ליה מיניה דכוי כאילו א"ל למקפה ולא אמרן אלא דלא שני בברזא אבל שני בברזא לא ולא אמרן אלא דלא מטא יומא דשוקא אבל מטא יומא דשוקא לא. ואמר רבא האי מאן דמקבל חמרא מחבריה אדעתא דממטי ליה לאפרוותא דזלשפט ואדמטא התם זיל דינא הוא דמקבל ליה מיניה איבעיא להו הוה חלא מאי א"ל רב הלל לרב אשי כי הוינן בי רב כהנא א"ל חלא לא כמאן כרבי חייא בר יוסף ואיכא דאמרי אפילו חלא נמי מקבל כמאן כר' יוסי בר חנינא מהא שמעינן דהלכתא כרבי יוסי בר חנינא דלישנא בתרא עיקר. ישן משל אשתקד תנא מתיישן והולך עד החג: