פסקי הרא"ש על בבא בתרא ה:טו

מתני' המוכר פירות לחבירו משך ולא מדד קנה מדד ולא משך לא קנה ואם היה פקח שוכר את מקומן. הלוקח פשתן מחבירו ה"ז לא קנה עד שיטלטלנו ממקום למקום:

גמ' אמר רב אסי אמר ר' יוחנן מדד והניח על גבי סימטא קנה ואסיקנא במדד המוכר ונתן לתוך כליו של לוקח אבל מדד ונתן ע"ג קרקע לא דסימטא לא הויא כחצירו שיקנה לו המקום אלא כליו קונין לו כיון שיש לו רשות להניח שם. רב ושמואל דאמרי תרוייהו כליו של אדם קונה לו בכל מקום חוץ מרשות הרבים ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרוייהו אפילו ברשות הרבים אמר רב פפא ולא פליגי כאן ברה"ר וכאן בסימטא ואמאי קרי ליה רה"ר לפי שאינו רשות היחיד וה"נ מסתברא דא"ר אבהו אמר רבי יוחנן כליו של אדם קונין לו בכל מקום שיש לו רשות להניחו שם. יש לו רשות להניחו שם אין אין לו רשות להניחו שם לא ש"מ וא"ת והא לעיל קאמר ר' יוחנן מדד והניח על גבי סימטא קנה ואוקימנא בכליו של לוקח ומשמע דדוקא מדד ונתן לתוכו אבל לא מדד לא קני ליה כליו וי"ל דאם הניח בכליו של לוקח בלא מדידה בעי למימר ליה זיל קני ואי לא א"ל לא קנה דלא הוה דעתיה דליקני ליה כליו כיון דמחוסרין מדידה אלא לדעת שימדדם ואח"כ ימשכם ויזכה בהן אבל כשמדד המוכר ונתן לתוך כליו של לוקח לא בעי למימר ליה זיל קני והשתא ניחא דצריכי הני תרי מילי דר' יוחנן הך דלעיל כדפרישית והך דהכא לאשמועי' בכ"מ שיש לו רשות להניחו שם והא דאמר ר' יוחנן אפילו ברה"ר ואוקימנא בסימטא דהכא חדא מכללא דחבירתה איתמר. ת"ש ד' מדות במוכרין עד שלא נתמלאת המדה למוכר משנתמלאת המדה ללוקח בד"א במדה שאינה של שניהם אבל אם היתה מדה של אחד מהן ראשון ראשון קנה בד"א ברה"ר ובחצר שאין של שניהם אבל ברשות מוכר לא קנה עד שיגביהנה או שיוציאנה מרשותו ברשות לוקח כיון שקבל עליו מוכר קנה לוקח ברשות הלה המופקדין אצלו לא קנה עד שיקבל עליו או שישכור את מקומו קתני מיהא ברה"ר מאי לאו ברה"ר ממש לא בסימטא. והא דתניא אם היתה מדה של אחד מהם ראשון ראשון קנה ואע"פ שלא נתמלאת המדה אוקימנא דף פו: כשהיו שנתות במדה. בעי מיניה רב ששת מרב הונא כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח או לא אמר רבא ת"ש משך חמריו ופועליו והכניסן לתוך ביתו בין פסק עד שלא מדד בין מדד עד שלא פסק שניהם יכולין לחזור בהן פרקן והכניסן לתוך ביתו פסק עד שלא מדד שניהם אין יכולין לחזור בהן מדד עד שלא פסק שניהן יכולין לחזור בהן ומדכליו דמוכר ברשות לוקח קנה כליו דלוקח ברשות מוכר לא קנה ודחי ליה במסבלי דתומי שמניחן ע"ג קרקע ואין כלי מפסיק ומעיקרא נמי מייתי מתני' דגיטין זרקו לתוך חיקה למפשט מינה דקני ודחי לה והדר תו קאמר פשוט מהא ברשות מוכר לא קנה עד שיגביהנה או שיוציאנה מרשותו מאי לאו בכליו של לוקח לא בכליו של מוכר. מכאן משמע דמשיכה מהניא בכליו של מוכר דקתני דקנה כשמוציאה מרשותו ומשמע שהוציא מרשותו כמות שהוא עם הכלי וכן מוכח בפ"ק דמציעא דף ט: מהא דבעי ר"א משוך בהמה וקני כלים שעליה מי מהניא משיכה דבהמה לקנות כלים שעליה או לא. ומשמע דדוקא בבהמה הוא דמיבעיא ליה משום דבהמה אין נעשית בסיס לכלים אבל כלים פשיטא ליה דמהניא משיכתן למיקני כלים שבתוכן ואע"פ שלא אמר ליה משוך הכלי לקנות הפירות אלא שמשך בפניו ומוקי רישא בכליו של מוכר וסיפא בכליו של לוקח וחשיב להו תרי מדות אע"פ דכליו של לוקח קנה אף ברשות מוכר משום דאכתי יש חילוק ביניהן דברשות לוקח קונה ליה כליו אף בלא מדידה דכליו חשיב כמו משיכה ותנן משך ולא מדד קנה אבל ברשות מוכר לא קנה עד שימדוד המוכר לתוכו דהא אפי' בסימטא אמר לעיל דבעינן מדד ונתן לתוך קופתו ובמסקנא בעי למיפשט רבינא מהא דאמרי רב ושמואל כליו של אדם קונין לו בכ"מ לאו לאותויי רשות מוכר ודחי ליה רב אשי שאני התם דא"ל זיל קני שהקנה לו מקומו דהשתא הוי כליו של לוקח ברשות לוקח וכי תימא מאי איצטריך לאיתויי הא פשיטא דכליו של לוקח ברשות לוקח קנה. וי"ל דהא קמ"ל דלא תימא דלא מהני האי שאילת מקום להיות קנוי ללוקח בדברים בעלמא שיקנה לו כליו דהשואל קרקע או שוכר מחבירו צריך לקנותו בכסף או בחזקה כדאמר מעשר שני פ"ה מ"ט גבי עובדא דר"ג וזקנים עישור שאני עתיד למוד נתון לר"א בן עזריה ליהושע ומקומו מושכר לו ובפרק השואל דף צט: קאמר ר"א כשם שקרקע נקנית בכסף ושטר וחזקה כך שכירות קרקע נקנית בשטר כו' קמ"ל דדבור מהני הכא דודאי לענין שיקנה לו המקום בלא כליו כההוא עובדא דר"ג בעי קניית מקים אבל לענין קניית הכלי בדבור בעלמא שנתן לו רשות להניח שם כליו קני והשתא לא איפשיטא הך בעיא אי כליו של לוקח ברשות מוכר קני אי לא היכא דלא א"ל זיל קני נמצא דמספקא לן אם הכלי בטל לגבי הרשות או הרשות בטל לגבי הכלי הלכך כליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה וכן נמי כליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה. אבל רב אלפס גורס בעי מיניה רב ששת מרב הונא כליו של לוקח ברשות מוכר קנה או לא קנה אמר ליה לא קנה ומתוך שהשיב לו דלא קנה אלמא שהכלי בטל לגבי הרשות פסק נמי דכליו של מוכר ברשות לוקח קנה וגירסא זו לא ראיתי בשום ספר אלא ה"ג בכל הספרים א"ל תנינא זרק לתוך חיקה וכו' ובעי למיפשט דקני ודחי לה רב נחמן ולא מצינו כזאת בגמרא דבתר דפשיט ליה הבעיא שיביא בגמרא ת"ש לפשוט הבעיא הוה ליה למימר מיתיבי או לימא מסייע ליה הלכך נראה כיון דלא איפשיטא דלא קנה לא לזה ולא לזה. ומסקנא דמלתא מדד המוכר ונתן לתוך כליו של לוקח בסימטא ובחצר של שניהם קנה כדאמר רב אסי אמר ר' חנינא לעיל מדד והניח על גבי סימטא קנה ואוקימנא במודד לתוך קופתו ואם לא מדד לא קנה עד דא"ל זיל קני. ברה"ר לא קנה אע"פ שמדד ואע"פ שא"ל זיל קני. ברשות מוכר אי אמר ליה זיל קני קנה ואע"פ שלא מדד דכיון דאמר ליה זיל קני הוי כרשות לוקח ואי לא א"ל זיל קני לא קנה אע"פ שמדד. ברשותו של לוקח קנה אע"פ שלא מדד דלא גרע רשותו ממשיכה ותנן משך ולא מדד קנה ותנן נמי פרקן והכניסן לתוך ביתו פסק עד שלא מדד קנה. כליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה לוקח אע"פ שאמר ליה זיל קני דבלשון זה אין הכלי שאול לו ולא דמי לכליו של לוקח ברשות מוכר דכשאמר ליה זיל קני נתן לו רשות להכניס כליו שם ואע"פ שאין המקום קנוי לו קנה כליו: