פסקי הרא"ש על בבא בתרא ג:מו

אומן אין לו חזקה אמר רבה לא שנו אלא שמסר לו בעדים אבל מסר לו שלא בעדים מתוך שיכול לומר לא היו דברים מעולם כי אמר נמי לקוח הוא בידי נאמן מתיב רב נחמן בר יצחק אומן אין לו חזקה הא אחר יש לו חזקה ה"ד אי דאיכא עדים אחר אמאי יש לו חזקה אלא לאו דליכא עדים וקתני אומן אין לו חזקה תיובתא דרבה תיובתא הלכך בין מסר ליה בסהדי בין מסר ליה בלא סהדי לית ליה חזקה אבל אחר מסר ליה בסהדי לית ליה חזקה ולא יכול למימר הדרית וזבנית מינך ואי אפקיד גביה בלא סהדי אית ליה חזקה ואי אמר זבינתה ניהלי מהימן והא דאמרינן לית ליה חזקה בין אומן בין אחר הני מילי היכא דראה בדתניא ראה עבדו ביד אומן וטליתו ביד כובס ואמר ליה מה טיבו אצלך אמר ליה אתה מכרתו לי אתה נתתו לי במתנה לא אמר כלום אבל אי לא ראה אע"ג דמסריה ניהליה באפי סהדי מיגו דאי בעי אמר אהדרית ניהליך מהימן כי אמר נמי זבנתה ניהלי מהימן והא דאיכא בין אומן לאחר היינו היכא שמסר לו שלא בעדים אלא שיש עדים שזה החפץ היה שלו וראה עתה בידו בעדים. אומן לית ליה חזקה בדברים שהוא רגיל לתקן מידי דהוה אדברים העשויין להשאיל ולהשכיר ויש לו עדים שאלו הכלים היו שלו וראם ביד אחר שאין נאמן לומר לקוחין הן בידי אבל דברים שאין עשויין להשאיל ולהשכיר וראם ביד אחר נאמן לומר לקוחין הן בידי אם לא שמסר לו בעדים אבל כי מסר לו בעדים וגם ראה בעדים בידו לא מהימן לומר לקחתיו ממך כיון שבתורת פקדון בא לידו אבל אם לא ראם בידו אע"פ שמסר לו בעדים נאמן לומר לקוחין הן בידי במיגו דהחזרתיו לך דקי"ל המפקיד לחבירו בעדים אין צריך להחזיר בעדים. ונשבע שבועת היסת שלקחו במיגו דהחזרתיו לך שגם באותה טענה היה נשבע שבועת היסת ואם אמר אל תחזירהו לי אלא בפני עדים ואמר החזרתיו לך שלא בעדים הרי זה נשבע שבועה דאורייתא שהחזירו במיגו דאי בעי הוה טעין נאנסו ומשתבע שבועת שומרין שהיא דאורייתא. ואי טעין החזרתיו לך בפני פלוני ופלוני והלכו למדינת הים נאמן בלא שבועה אבל משתבע שבועת היסת ולא מהימן בשבועה דרבנן כשטוען החזרתיו לך שלא בעדים במיגו דהחזרתיו לך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים לפי שירא לטעון כן פן יבואו ויכחישוהו ואע"פ שיכול לומר פרעתיך בפני פלוני ופלוני שמתו מ"מ אין זה מיגו טוב כי יאמרו ניכר שהוא משקר לכך הוא מזכיר עדים שמתו כבר. ועוד יש חילוק בין אומן לאחר שהמוסר לאחר בפני עדים בסתם אף על פי שראה בידו יכול לטעון במכר או במתנה בא לידי אבל המוסר לאומן בסתם כלי שהוא רגיל לתקן אין יכול לטעון במכר או במתנה בא לידי אלא אנו תולין שבתורת תיקון בא לידו ואם הטלית יוצא מתחת ידי אחר ואמר האחר בפני אמרת לאומן למוכרו וליתנו במתנה ולקחתיו הימנו נאמן במיגו דאי בעי אמר לקחתיו ממך. וכתב רב אלפס הדין סברא דרבוותא ואנן קשיא לן האי סברא דהא רבה דאית ליה מיגו איתותב וסלקא בתיובתא ושמעינן מיניה דהאי דינא לא אמרינן ביה מיגו הלכך בין ראה בין לא ראה אע"ג דיכול אומן למימר לא היו דברים מעולם היכא דליכא סהדי אי נמי החזרתיו לך בדאיכא סהדי כי אמר זבינתיה ניהלי לא מהימן והא דאמר רבא שפיר עביד ראה תניא לאו למימר דאי לא ראה ואמר זבינתיה ניהלי מהימן אלא דאי אמר לא אפיק ליה לא אמרינן ליה אפקיה דליחזאה ולהכי תניא ראה והגאונים פסקו כאשר כתבתי למעלה: