פסקי הרא"ש על בבא בתרא ג:לז

רב כהנא שקיל בדקא בארעיה אזל אהדר גודא בארעא דחבריה אתא לקמיה דרב יהודה אזל אייתי תרי סהדי חד אמר תלת אוצייתא עייל וחד אמר תרי אוצייתא עייל א"ל זיל ואהדר ליה תרי מגו תלת א"ל כמאן כרבי שמעון בן אלעזר דתניא אמר רבי שמעון בן אלעזר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על שתי כתי עדים שאחת אומרת מנה ואחת אומרת מאתים שיש בכלל מאתים מנה על מה נחלקו על כת אחת שאחד אומר מאתים ואחד אומר מנה שב"ש אומרים נחלקו עדותן ובית הלל אומרים יש בכלל מאתים מנה והא אזילנא ומייתינא אגרתא ממערבא דאין הלכה כרשב"א אמר ליה לכי תיתי. ההוא גברא דדר בקשתא בעיליתא ארבע שנין אתא מריה דביתא אשכחיה אמר ליה מאי בעית בהאי ביתא אמר ליה מפלניא זבינת' דאמר לי דזבנה מינך אתא לקמיה דרבי חייא אמר ליה אי אית לך סהדי דדר בה איהו אפילו חד יומא אוקימנא לה בידך ואי לא לא אמר רב הוה יתיבנא קמיה דחביבי ואמינא ליה וכי אין אדם עשוי ליקח ולמכור בלילה וחזיתא לדעתיה דאי אמר קמיה דידי זבנה מינך מהימן במיגו דאי בעי אמר אנא זבינתה מינך פירוש אי אמר מעיקרא קמאי דידי זבנה מינך קודם שאמר מפלניא זבינתה דאמר לי דזבנה מינך אבל כיון שכבר אמר דאמר לי דזבנה מינך תו לא מהימן לומר זבנה מינך קמי דידי ונראה דאם אמר בסתם מפלניא זבינתה דזבנה מינך ותו קאמר הא דאמרנא דזבנה מינך קמי דידי הוא דקאמינא מתרץ דבוריה הוי ולא טוען וחוזר וטוען אמר רבא כוותיה דרבי חייא מסתברא דקתני הבא מחמת ירושה אין צריך טענה טענה הוא דלא בעי הא ראיה בעי וכן הלכתא איבעיא להו נראה בו מהו אמר אביי היא היא רבא אמר עביד אינש דסייר ארעא ולא זבין והלכתא כרבא: