פסקי הרא"ש על בבא בתרא ג:ב

אמר רב הונא שלש שנים שאמרו והוא שאכלן רצופין אמר רב חמא ומודי רב הונא באתרא דמוברי באגי ואף על גב דאיכא דמוברי ואיכא דזרעי מצי למימר הכי ניחא לי דעבדא טפי תנן חזקת הבתים והא בתים דביממא ידעי ובליליא לא ידעי נמצא שצריך להביא בעל שש שנים ומעידים העדים על דירת הימים כי על הלילות אינם יכולים להעיד אלמא מהניא חזקה בפיזור. אמר אביי מאן קמסהיד אבתים שיבבי שיבבי מידע ידעי ומעידין שלא הרגישו שהיה יוצא משם ומוציא כלי תשמישו בלילות אלא כפי נהוג העולם ראוהו נכנס בערב לביתו ויוצא ממנו לבקר ולא שיהו צריכין להעיד שידעו בודאי שדר בביתו כל הלילה אטו צריכים שיהו נעורים כל הלילה אם כן לא משכחת חזקת הבתים בדרך זה ומאי האי דקאמר אביי שיבבי מידע ידעי דמשמע דסתם שיבבי יכולין להעיד לפי מנהג דירת השכנים רבא אמר כגון דאתו בי תרי ואמרו אנן אגירנא מיניה ודרנא ביה תלת שנין ביממא ובליליא. לפי שהזכיר המקשה בדבריו ביממא ידעי ובליליא לא ידעי הזכיר גם רבא בדבריו ביממא ובליליא כלומר על ידי השוכרים שדרו בו תוכל למצוא עדות על יממא וליליא מיהו אם העידו שדרו בו שלש שנים בסתם ולא הזכירו ימים ולילות והלכו להן מהני עדותן. דסתם שלש שנים הוי ימים ולילות. דאם היה להן בלילה דירה אחרת לא היו מעידין שלש שנים בסתם ורבא אית ליה נמי שינויא דאביי דעדות השכנים מועיל כפי נהוג העולם. אלא שהשיב על דברי המקשה ואמר דאף בלא עדות שכנים משכחת עדות יומם ולילה על פי השוכרים אמר ליה רב יימר לרב אשי הני נוגעין בעדותן הן דאי לאו אמרי הכי אמרינן להו הבו ליה אגר ביתא להאי כדאמרינן פרק כיצד הרגל דף כא. השוכר בית מראובן ונמצא של שמעון מעלה שכר לשמעון ואע"ג דאי זכה המערער בדינא יוציאו מיד המשכיר מה שנתנו לו אפילו הכי לא בעי למיקם בדינא בהדיה או שמא יכפור שלא קבל מהן כלום אמר ליה דייני דשפילי דיינו הכי מי לא עסקינן דנקיטי אגרא בהדייהו ואמרי למאן ניתביה אמר מר זוטרא אי טעין ואמר לייתי סהדי דדר ביה תלת שנין ביממא ובליליא כלומר ודאי אי לא טען המערער להעיד על ימים ולילות והעידו העדים בסתם שדר בו שלש שנים מסתמא העידו על ימים ולילות ואין אנו זקוקין לדרוש ולחקור העדים אם העידו על ימים ולילות דמסתמא הוי כאילו חקרנום כל זמן שאין המערער טוען אבל אי טעין המערער טענת ברי אני ראיתיו שלא היה דר בו בלילות טענתו טענה וצריך להביא עדות על ימים ולילות על פי עדות שכנים כדאביי או ע"פ שוכרים כדרבא ואי טעין ראיתיו יוצא זמן גדול בלילה אחר שהלכו השכנים לישן אז אין מועיל אלא השוכרים. ומודה מר זוטרא ברוכלין המחזירים בעיירות פירוש אם המערער הוא רוכל אף על גב דלא טעין איהו טענת ברי שלא דר בו בלילות צריך להביא עדים גם על הלילות. כי מחמת שלא היה תדיר מצוי בעיר אין יכול לטעון טענת ברי הלכך טענינן ליה אנן דחיישינן דשמא כשנכנס הרוכל היה נטמן ויוצא ורבינו חננאל ז"ל גורס ומודה רבא פירוש רבא דקאמר בעינן עדות יומם ולילה אי הנך עדים רוכלין המחזירין בעיירות אף על גב דלא אמרי דיירנא ביה. תלת שנין ימים ולילות אלא בידינו היה זה הבית שלש שנים רצופות אע"פ שימים רבים היו מחזירין בעיירות ולא היו באין ולנים בבית עדותן עדות פירוש ואע"ג דלא טעין איהו יש לי עדים על ימים ולילות כיון שעדיו הם רוכלים אנן טענינן ליה שהם מעידים על ימים ולילות ויביאם אע"פ שהוא היה סבור שלא יועילו לו אם יביאם אנן טענינן ליה שיביאם ויועילו לו ומדבריו למדנו שאם המחזיק יוצא מן העיר לעיסקא ושוהה מקצת ימים וכשהוא חוזר לעיר תמיד נכנס לאותו בית הויא חזקה שכן מנהגו של עולם ולא מצי אידך למימר לא החזקת כדמחזקי אינשי וגם אין צריך להשלים מה ששהה חוץ לעיר אלא בתלת שני הוי חזקה ולא דמי לאתרא דמוברי באגי דבעינן שש שנים וכן בחנותא דמחוזא דליממא עבידן ולליליא לא עבידן ובעינן שש שנים דהתם זמן הביטול ידוע וצריך להשלימו אבל הכא אין קבע לבטול דירתו פעמים הרבה ופעמים מעט ואם לא יזדמן לו עסק לא יצא הלכך אין צריך להשלים. וכן נמי מקומות של בית הכנסת אם מעידים העדים שישב שם שלש שנים בכל עת שנכנס לבית הכנסת ולא ישב במקום אחר זולתי אם שינה מקומו מחמת אבילות שלו או של אחרים ששינו מקומם וישבו על מקום שלו אף אם היה טרוד בעסקיו ולא נכנס בכל עת לבהכ"נ הויא חזקה שכן מנהג העולם שלפעמים אין נכנסין לבית הכנסת מחמת טירוד עסקיהם ור"ת פירש דמר זוטרא קאי אמילתייהו דאביי ורבא ולפרש דבריהם ולומר דלא בעו שיעידו העדים ממש על דירת יומם ולילה דמילתא דלא אפשר הוא דאטו בכפא תלו ליה ולא ניימי נמי פורתא ביממא ובליליא ולא יצאו העדים מן העיר לפעמים יום או יומים אלא די בעדות מקצת ימים ומקצת לילות. דומיא דחזקת קרקעות שראוהו מכניס פירות ומוציא פירות מכניס פועלים ומוציא פועלים והיינו דקאמר אביי שיבבי מידע ידעי ביממא ובליליא כמנהג שרגילין השכנים לידע אע"ג שלפעמים יוצאין מן העיר לעסקיהם אלא שהן מעידים כשיצאו מן העיר הניחוהו דר בבית וכשנכנסו מצאו דר בו ורבא החמיר בתירוצו ואמר דאפילו כל שעה ושעה יכול למצוא רצופין יותר מבחזקת שדות ולא קאמר הכי אלא לאפוקי מסברת המקשה ולאו לפלוגי אאביי וקאמר מר זוטרא אם אומר המחזיק העידו בסתם שדרתי בו שלש שנים בחזקת ימים ולילות אע"פ שאינם יודעים שדר בו כל השנה ימים ולילות אלא שראו שדר בו מקצת ימים ומקצת לילות טענתיה טענה ומספיק עדותן אם העידו כדבריו ומודה רבא והוא הדין מר זוטרא ואביי אלא נקט רבא משום דאיהו אחמיר טפי בעדות רצופין ברוכלין המחזירין בעיירות אף על גב דלא טעין אנן טענינן ליה דחזקתן אינה יכולה להיות בראייתם ימים ולילות שהרי הן מחזירין בעיירות לפיכך אין צריכים אלא שיעידו שבחזקת דירתו היה הבית שלש שנים. ומודה רב הונא בחנותא דמחוזא דליממא עבידי ולליליא לא עבידי דמהני בהו חזקה בפיזור אם החזיקו בהן שש שנים כמו באתרא דמוברי באגי ואיצטריך לאשמועינן דלא תיסק אדעתין למימר כיון שאם היו דרין בהן בני אדם שאין חנונים היו דרים בהם ביום ובלילה ולא מהניא להו חזקה מפוזרת לחנונים נמי לא מהניא להו חזקה מפוזרת ולא דמי לאתרא דמוברי באגי דהנך שדות רגילין רוב העולם להובירן קמ"ל דמהני חזקה המפוזרת לחנונים: