פסקי הרא"ש על בבא בתרא ב:כו

פאפי יונאה עני והעשיר הוה בנה אפדנא הוו הנך עצרי בשיבבותיה כי הוו דייקי שומשמי הוה ניידא אפדנא אתו לקמיה דרב אשי אמר להו כי הוינן בי רב כהנא הוינן אמרי' מודי ר' יוסי בגירי דיליה וכמה כדנייד נכתמא אפומא דחצבא ואם הוחזקו בתשמיש זה שלש שנים לא הוי חזקה דאם החזיק קודם שבנה האפדנא לא הוי חזקה לפי שלא היה בידו למחות כל זמן שאין מזיק לו כדפרישנא לעיל דחזר בו רבא והודה לו שמותר לסמוך כל זמן שאין הניזק לשם חוץ מבור משום דכל מרא ומרא דקא מחית מרפית לארעאי וכיון שלא היה יכול למחות לא הוי חזקה כדפרי' לעיל ואם החזיק אחר שבנה נמי לא הויא חזקה דדמי לקוטרא ובית הכסא דאין הדעת סובלת היזק כזה שיפול כותלו ואם הזיקו בנדנוד והפילו את הכותל ושברו את הכלים חייבין לשלם דחשיבי כמזיק בידים. הרמב"ם ז"ל: