פסקי הרא"ש על עבודה זרה ה:לג

בעו מיניה מר' אבהו הני גורגאי דארמאי מאי. אמר להו תניתוה הרי שהיו גיתו ובית בדיו טמאים ובקש לעשותן בטהרה כיצד הוא עושה. הדפין והעדשים והלולבין של עובד כוכבים מדיחן העקלים של נצרים ושל בצבוץ מנגבן. ושל שיפא ושל גמי מיישנן י"ב חדש. פרש"י עדשים היינו עיקר הגת. ומדמייתי אמוראי מהך ברייתא ראיה ש"מ דסמכא הוא. ופליגא אתנאי דלעיל דהוו מצרכי בגת ניגוב. ואין זו ראיה משום דמייתי מינה ראיה לגורגאי דארמאי דלא אשכחן ביה פלוגתא לא יהיה בשביל זה הלכה כמותם במאי דאשכחן פלוגתא. ולדבריו היה לו לומר משום דבשל סופרים הולך אחר המיקל. והאי דנעוה ארתחיה יעמיד בשל חרס אבל של עץ ושל אבן סגי להו בהדחה. ורשב"ם גרס מנגבם והכי איתא בתוספתא. ור"ת גרס מדיחם ועדשה אין זה עיקר הגת עצמה תדע מדחשיב ליה בתר דפין. אלא עיגול של טיט כמין ריחיים עגול וכבד ודומה לעדשה ומכביד על הדפים שעל הענבים והוא הנקרא בפרק המוכר את (הספינה) (דף סז:) ים ומפרש בגמרא מאי ים טלפחא. ומוציא שפע המשקין כמים לים מכסים. אבל גת עצמה בעיא ניגוב. והא דלא פירש הכא טהרת גת. לפי שכבידה היא ואינה רגילה לטלטל ונשמרת מטומאה יותר מכל כלי הגת. ועוי"ל דאפי' נפרש שהיא גת עצמה לא תקשה. משום דלעיל מיירי בשל עובד כוכבים והכא מיירי בשל ישראל. כדקתני גיתו ובית בדיו. ואע"ג דמייתי לגורגאי דארמאי מעקלים של ישראל. יש הרבה כלים שלא חלקו חכמים בין של ישראל לשל עובד כוכבים כמו קנקנים (לעיל עבודה זרה דף לג.) וכיוצא בהן. אמר רב יהודה הני רווקי דארמאי דמזיא מדיחן. דעמרא מנגבן. דכיתנא מיישנן. ואי אית בהו קיטרי שרי להו. הנהו דיקולי וחלתא דארמאי ציירי בחבלי מדיחן. דצבתא מנגבן. דכיתנא מיישנן. ואי אית בהו קיטרי שרי להו. היה אר"ת המפות והסדינים שלנו שנשרו ביין נסך אין צריך לישנן. ודוקא בהני כלים שמנו כאן חכמים רווקי וחלתא. ולא אמרו כל כלי פשתן בסתמא. אלא לפי שהיו בקיאין בכלים הבולעים. והשמיענו מה הן. אמנם תימה על המפות שלפעמים שנופל עליהן איסור רותח ומתירין אותן ע"י כבוס של כלי שני. ונהי דר"ת כתב לקולא אם נאסרו ע"י צונן דיין נסך אין להקל באיסור רותח. וי"ל לפי שרגילין לכבסן בכמה כבוסין באפר וכבוס בחמין ובצונן ומביא עליהן קים להו שמפליטים כל מה שבלעו. כאילו הרתיחם בכלי ראשון: